מחק פרח לב הזהב — ספר הביכורים של ענת רוסמן - הוא אוסף יפהפה של שירים בפרוזה, ובד בבד הוא גם ממואר. ענת רוסמן נזכרת וכותבת דרך הגוף. ואף על פי ששפתה עדינה מאוד ומזוגה בה אפילו מתיקות, אין לטעות בכתיבתה - בפרגמנטים שבספר היא נוגעת באמת עצמה, באמת החשופה, באמת הפיזית, ברגשות הסבוכים ביותר, העמוקים והאפלים ביותר. ההתוודעות שלי לשירים בפרוזה של ענת רוסמן, במהלך מפגשי איתה, הותירה אותי לא פעם מטולטלת מעוצמת הדיוק המרגש שבכתיבתה. הציפורים הקטנות שבפרגמנטים שלה נשאו אותי והפילו אותי אל עומק הכאב האישי שלי, אל עומק הזכרונות החשוכים והפרטיים ביותר, ופילחו כחצים חדים את לבי.
(אנה הרמן)
אני בת שש. כמעט ואין גלים. אמא אומרת לי לסדר את בגד הים על שני הישבנים ובינתיים הקרח של הארטיק מטפטף לי על האצבעות. אני לא יודעת מה לבחור — אם קודם לסדר את בגד הים או קודם ללקק את האצבעות.
(“צהריים”, מתוך הספר)
