“ספר הביכורים של סוזי כהן אוקובו זרה ביפן עבר חבלי לידה רבים עד שהוציאה אותו לאור ואני הכי שמחה על כך כיוון שהודות לה ולספרה המקסים ממש חוויתי את יפן דרכה ודרך כתיבתה המופלאה .
את ספרה האותנטי הנפלא והמרגש היא מספרת מנקודת מבטה שלה כישראלית כזרה ביפן כך היא חשה כל הזמן ולאורך התקופה מאז שהגיעה ליפן בגיל 25 לאחר טיול במזרח , כצעירה נועזת תוססת אנרגטית מה שנקרא ישראלית טיפוסית כשהחליטה לעזוב את ישראל ולהותיר מאחוריה את אביה אחיה וחבריה בהחלטה אמיצה כצעירה והיום כאישה חזקה ועוצמתית מעוררת השראה בהתחלה זו היתה הנאה שהפכה לעבודה שהפכה לאהבה : היא התאהבה ביפן והתאהבה במקוטו בעלה ונישאה לו ולהם ילד בשם קאי .
בספרה המרתק ומעורר העניין היא חושפת באומץ לב נדיר את 29 שנות חייה ביפן ופותחת לי הקוראת צוהר לתרבות היפנית וכיצד יפן נראית בעיניים הישראליות ולהיפך .
מעבר לתרבות היפנית היא שוזרת את חייה האישיים בכתיבה נוגעת רהוטה מושכת ובעיקר מסקרנת אשר גרמה לי הקוראת לאמפטיה רבה : לכאוב את כאבה להתגעגע איתה ולשמוח בשמחתה .
זהו סיפור אמיתי על אישה חזקה ועוצמתית ומלאת השראה אשר נהנית משתי העולמות גם חיה ומרגישה כישראלית וגם נהנית חווה וחיה את התרבות היפנית עד היום .
ממליצה בחום ואהבה לכל אחד שרוצה לחוות את יפן ולהנות מספר אותנטי משובח .
תודה לך סוזי יקרה נפעמתי שזהו ספר הביכורים שלך את כותבת מרתק סוחף ונוגע ללב נהניתי מכל רגע בחופשה משפחתית שקראתי אותו ובמיוחד ששיתפתי את משפחתי וסיקרנתי אותם , כיום בתי קוראת אותו
כי היא סקרנית מאוד מהתרבות היפנית ששיתפתי אותם - שאפו ענק לך שהותרת לי ולמשפחתי
הרבה מעבר לקריאה .”

“לפני כמה שנים הייתי בטיול ביפן.

באחת המסעדות שבהן אכלנו, החשבון יצא 8.10 יאן. השארנו שטר של 10 יאן והלכנו לדרכנו. השעה הייתה שעת ערב לא מאוחרת. אחרי כמה מאות מטרים, אנחנו שומעים, מישהי רצה בעקבותינו ומנסה ללכוד את תשומת הלב שלנו. הסתובבנו לאחר, והמלצרית, חסרת נשימה כמעט, באנגלית רצוצה מסבירה לנו שאסור לצוות לקחת טיפ והיא חייבת להחזיר לנו את ה-1.90 יאן.

לא התווכחנו ובדקנו את העניין- ואמרנו לנו שביפן לכבוד הוא לשרת את הלקוחות והמנהג של טיפ הוא מעליב אותם.

הספר זרה ביפן של הישראלית סוזי כהן מספר באמצעות סיפורה האישי של סוזי על ההבדלים בין ישראל ליפן. מזרח ומערב- זה בלשון המעטה.

סוזי קבעה את חייה ביפן. היא מספרת כיצד הגיעה לשם בעקבות משבר אישי ומשפחתי והחליטה לקבוע את משכנה ביפן עם בעלה והבן המשותף שלהם.

בסה"כ הקריאה בספר קולחת, למעט כמה טעויות בעימוד הספר. אני הרגשתי כמו ב"ערב שקופיות" של פעם, כאשר אנשים היו חוזרים מחו"ל ומזמינים את המשפחה והקרובים לשתף בחוויות.

הפרק על החתונה (עמוד 84), הפרק על המוות (עמ' 140) מזקקים ומחדדים את הבדלי התרבויות בין יפן וישראל

וכמו שכותבת סוזי בעמוד 159: "היפנים פועלים מהראש. הם מצייתים לחוקים בצורה עיוורת כמו מכונות. הישראלים, עובדים עם הראש, אבל מכניסים לתוך זה את הלב, ומציבים סימן שאלה על כל העניין"

סוזי חיה כמהגרת. וזה בא לידי ביטוי בכל הנדבכים של חייה.

החלקים בספר שהתייחסו לבן של סוזי ואוקבו היו המעניינים ביותר. ילד לזוג מעורב, שהוא גם חצי אח לבניו הבוגרים של אוקבו הציגו בזווית מעניינת את הדילמות של משפחה שכזו.

בכללי: הספר נחמד. לא יותר ולא פחות. האיור בכריכה- בנאלי משהו.”