ביקורת ספרותית על זרה ביפן מאת סוזן כהן-אוקבו
ספר לא משהו

---

לפני כמה שנים הייתי בטיול ביפן.

באחת המסעדות שבהן אכלנו, החשבון יצא 8.10 יאן. השארנו שטר של 10 יאן והלכנו לדרכנו. השעה הייתה שעת ערב לא מאוחרת. אחרי כמה מאות מטרים, אנחנו שומעים, מישהי רצה בעקבותינו ומנסה ללכוד את תשומת הלב שלנו. הסתובבנו לאחר, והמלצרית, חסרת נשימה כמעט, באנגלית רצוצה מסבירה לנו שאסור לצוות לקחת טיפ והיא חייבת להחזיר לנו את ה-1.90 יאן.

לא התווכחנו ובדקנו את העניין- ואמרנו לנו שביפן לכבוד הוא לשרת את הלקוחות והמנהג של טיפ הוא מעליב אותם.

הספר זרה ביפן של הישראלית סוזי כהן מספר באמצעות סיפורה האישי של סוזי על ההבדלים בין ישראל ליפן. מזרח ומערב- זה בלשון המעטה.

סוזי קבעה את חייה ביפן. היא מספרת כיצד הגיעה לשם בעקבות משבר אישי ומשפחתי והחליטה לקבוע את משכנה ביפן עם בעלה והבן המשותף שלהם.

בסה"כ הקריאה בספר קולחת, למעט כמה טעויות בעימוד הספר. אני הרגשתי כמו ב"ערב שקופיות" של פעם, כאשר אנשים היו חוזרים מחו"ל ומזמינים את המשפחה והקרובים לשתף בחוויות.

הפרק על החתונה (עמוד 84), הפרק על המוות (עמ' 140) מזקקים ומחדדים את הבדלי התרבויות בין יפן וישראל

וכמו שכותבת סוזי בעמוד 159: "היפנים פועלים מהראש. הם מצייתים לחוקים בצורה עיוורת כמו מכונות. הישראלים, עובדים עם הראש, אבל מכניסים לתוך זה את הלב, ומציבים סימן שאלה על כל העניין"

סוזי חיה כמהגרת. וזה בא לידי ביטוי בכל הנדבכים של חייה.

החלקים בספר שהתייחסו לבן של סוזי ואוקבו היו המעניינים ביותר. ילד לזוג מעורב, שהוא גם חצי אח לבניו הבוגרים של אוקבו הציגו בזווית מעניינת את הדילמות של משפחה שכזו.

בכללי: הספר נחמד. לא יותר ולא פחות. האיור בכריכה- בנאלי משהו.

» ביקורות נוספות של מירי דליצקי
» ביקורות נוספות על זרה ביפן