יצירה רבת יופי זו ממזגת אמנות ושירה, קולינריה ופילוסופיה, וקנתה לה מעמד של קלאסיקה ושל ספר פולחן בעולם כולו. מול הגודש הבזבזני והראוותני שבאסתטיקת המערב, היא מציעה את המינימליזם והצניעות של אמנות התה ושל תפיסת היופי היפנית, הרואה לנגד עיניה את חשיבותם של הפשוט והטבעי, של הארעי והפגום.

היסטוריון האמנות היפני קָקוּזוֹ אוֹקָקוּרָה (1913-1862) היגר לארצות הברית בתחילת המאה ה־20, וכתב שם את ספר התה (1906). יצירה זו תורגמה לעברית על ידי הסופר יורם קניוק, ומובאת כאן במהדורה מחודשת ומעודכנת.

"בוהק אחר הצהריים מאיר את קני הבמבוק, המזרקות מפכות בחדווה, רטט האורנים נשמע בקומקום שלנו. הבה נחלום על התמזגות באין, ונשתהה בכסילותם היפה של הדברים".