התייחדה מצוות הנישואין מכל המצוות שבתורה. אין אח וריע לשפע הברכות ולריבוי השמחה כפי שהם "זורמים" בימי המשתה של החתן והכלה. חז"ל כמו קישטו את מצוות הנישואין בעטיפות עטיפות של הוד והדר.
השמחה בעת החתונה עולה על גדותיה:
כל אחד מן המשתתפים מחויב לשמח את החתן והכלה, גדולי החכמים מרקדים ומפזזים בה ולא זו בלבד אלא אף "משתטים" ומכרכרים בהתלהבות מתפרצת שאינה יודעת גבול.
שבע הברכות, שהן ריבוי מופלג של ברכות ביחס למצווה אחת, אינן נאמרות רק במעמד החופה, אלא שבות ומהדהדות מכל עבר, כל אימת שהחתן והכלה סועדים את לבם.
מעבר למגמתם הגלויה של חז"ל להעצים את רגשי השמחה וההודיה סביב החתונה, ניתן לראות במבנה ובסדר של 'שבע הברכות' גם מבט-עומק על מה שמתרחש במסתרים בעת החתונה.
הברכות פורשות בפנינו תיאור כולל ומפורט של סדרי הבריאה האלוקית ושל 'צלם אלוקים' הגנוז באדם המתגלה דרך הקשר הזוגי.
ננסה לצעוד בעקבות חז"ל דרך המטבע המיוחדת אותה תיקנו בכל ברכה, ולהקשיב לאוצרות הדעה שטמנו במילים ספורות, ב'מועט המחזיק את המרובה'.
הנושא אותו ננסה לבחון הוא כוח הבחירה של בני הזוג, ואולי בכך נזכה להעניק דרשה משמחת לב לחתונות, שירבו בע"ה בישראל.
כולל ברכת המזון, עדות המזרח ואשכנז, מנוקד.