ביקורות ספרים על הספר הטירה היא שלי
|
אחד מחלומותיי הגדולים ביותר הוא לבקר באנגליה, לפחות פעם אחת. המבנים האנגלים, ההיסטוריה, האווירה, הגשם הבלתי פוסק, תמיד הפעימו אותי. תרמה לתחושה זו קריאה רבה של יצירות אנגליות היסטוריות, שרק ליבו את התחושה.
הספר הזה הוא תענוג אמיתי. שוררת בו אווירה אנגלית לתפארת: גשם, נוף חובק כל, טירה מתפוררת וישנה אך לא בלתי נטולת קסם, דמויות אנגליות חריגות המרחפות ויוצאות מתוך הספר, ממש ניתן לחוש בהן בקצה אצבעי. הרגשתי את מוזרויותן, לבטיהן, אהובתיהן ושמחותיהן, בייחוד את הגיבורה קסנדרה מורטימן, נערה בת 17 שגומלת בליבה ההחלטה לכתוב יומן, להתנסות בכתיבה מהירה ועל כן הי... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
2024 רק התחילה, אבל ייתכן בהחלט שברגע זה סיימתי לקרוא את הספר הכי טוב שאקרא כל השנה.
בהתחלה חשבתי שזה ספר שובה לב, מתוק ומשעשע, מהסוג הזה שנעים לקרוא במיטה בערב חורפי עם ספל תה מהביל. משהו בכתיבה מילא אותי בחמימות. (אין דרך אחרת לתאר את זה. חמימות.) אבל ככל שהמשכתי הבנתי שהוא יותר מזה, הרבה יותר. שהוא חכם, ומקורי, ובלתי צפוי אבל איכשהו מושלם כמו שהוא. ושהוא טוב לכל עונה בשנה.
הספר הוא למעשה יומנה של קסנדרה מורטמיין, נערה אנגלייה, ענייה ונבונה שמתגוררת בטירה עם משפחתה המקסימה והמטורללת. אני אעצור כאן עם הפרטים היבשים (אני לא כל כך מאמינה בתקצירים); אני כותב... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
#
משפחה מרוששת החיה על גבול העוני ומתקיימת מלהטוטים שנעשים בכסף שאין, בקיום בצמצום. הם חיים בטירה מרהיבה ומתפוררת מהמאה ה-13. שתי בנות - הבכורה יפהפייה, השניה חכמה עם אישיות כובשת, לאחוזה השכנה מגיעים שני גברים צעירים ועשירים... רגע, לא קראנו את זה כבר בסיפור אחר???
סמית אינה מתכחשת לדמיון העלילתי בפרטים המקדימים לסיפור. היא אינה מעתיקה את אוסטן אבל שואבת השראה, כך נראה, מ"גאווה ודעה קדומה". קסנדרה, הבת השניה, כותבת ביומנה, בגוף ראשון, כמובן, ואנחנו מתוודעים לסיפור המשפחתי המפותל. האב שכתב ספר חד-פעמי ומאז לא כתב דבר ואף לא הצליח לפרנס את משפחתו. האם החור... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"זה היה רק חלק ממשחק הפשרות שכולנו שיחקנו" (דודי סמית, הטירה היא שלי) וכך גם אני בתחילת קריאתי חשבתי שאני עתידה להכנס לספר של 'פשרה', מאותם ספרים שאת מתחילה בקריאתו ותוך כדי עמודיו הראשונים את מבינה שזו לא הולכת להיות 'יצירת המאה', לא תחווי עם הספר רגעים של התנתקות מהסביבה, ולא תחכי כל רגע שאת בלעדיו לחזור לקריאתו. אז חשבתי.
פתיחתו של הספר אכן מאכזבת, משפחתה של קסנדרה מצטיירת כעוד משפחה עניה אשר פגשנו לא פעם והתיאורים הארוכים על מצבם אינם מחדשים לנו דבר. מהגעתם של משפחת קוטון גם אנחנו הקוראים חווים שינוי במצב הרוח וברמת העניין שאנו מגלים בספר. כתיבתה ש... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
