ביקורות ספרים על הספר דוח מן הפנים

אז גם הספר הזה זוכה לביקורת לקונית, הווה אומר "לא משהו" בלי נימוק ובלי פירוט מה הוא אותו "משהו" מבוקש, מה שאומר שהכותב היה יכול להסתפק בסימון כוכבים ולא לטרוח לכתוב סקירה, אבל אני לא מבינה למה אני מתעצבנת על זה כל כך. מה שכן, אם טרם קראתם ספר של פול אוסטר - זה לא הספר להתחיל ממנו. זה ספר שמיועד לגומעי אוסטר, לקוראי המרחקים הארוכים. אלה שגם אוהבים את הכתיבה הממוארית שלו, ויש לו די הרבה כתיבה ממוארית. אוסטר כותב "מן הפנים" כלומר מנסה לדווח מתוך עצמו. ולא סתם מתוך עצמו, אלא מתוך עצמו הצעיר, פול הילד, פול הנער המתבגר, פול הצעיר. זה משהו שקשה בדיעבד כי התנסויות ה... המשך לקרוא

נצחיה

לא משהו... המשך לקרוא

רוני pery

אני מחסידיו של פול אוסטר ויש לי את רוב ספריו.הסגנון של הספר הנוכחי - בדומה לחלק מקודמיו ביומניו האישיים - לא קל לקריאה - בעיקר בגלל הפנייה לעצמו בגוף שני - "אתה". זה מנוכר ולי בכל אופן זה מפריע. התיאור של שנות ילדותו מעניין, קריא וכמו שכבר ציינתי בפעמים קודמות כאשר כתבתי על ספריו - הוא יודע לכתוב (ובטח לא זקוק לאישור שלי לכך - למרות שאני לקוח ו"הלקוח תמיד צודק"). מה שכן מאוד מצא חן בעיני בספר הזה ואלו הם נקודות החוזק הם תיאורי 2 סרטים שראה בילדותו - תיאורי הסרטים מפורטים ביותר ולעתים מתחשק לקרוא תיאור של סרט כפי שהוא עושה את זה לא פחות מאשר לראות את הסרט עצמ... המשך לקרוא

רוני

כשיוצא ספר חדש של פול אוסטר, מיד בא לי לקרוא אותו, ועד שאני מניחה את ידיי עליו יש זמזום בלתי פוסק (אוסססססטר...). אכן, כמה מספריו של אוסטר יושבים ב'מדף הספרים היותר אהובים' שלי. אבל כמה מהספרים שלו פשוט..... עצבנו אותי. כן. הוא סופר מוכשר, ללא ספק. פעוללן של מילים, פרקים, בניית עלילה ורעיונות. אבל לפעמים, נראה לי שכל הכישרון הזה יוצר משהו לא מהנה בעליל (בשבילי). את הממואר הקודם של אוסטר, 'יומן חורף', קראתי לפני כמעט 3 שנים ונהניתי מאוד. העברתי אותו בין חברים טובים (והוא חזר אליי בסוף). עכשיו כש'דוח מן הפנים' יצא, קניתי אותו בהקדם והתחלתי לקרוא. בסוף הקריאה של 'יו... המשך לקרוא

קרפד

פול אוסטר שקראתי ספרים רבים שלו בעברית ובאנגלית, הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. אהבתי גם את ספרות "הדמיון" שכתב. אבל בייחוד אני אוהב את ה"ממוארים", שלו. זיכרונות תמיד מרתקים אותי. אבל לגבי הספר הזה אינני יכול לומר זאת בצורה גורפת. פשוט בגלל שיש פה בעצם שני חלקים: בחלק הראשון הוא מעלה את זיכרונותיו כילד אמריקני טיפוסי; זיכרונות מבית הספר, שחקני הפוטבול והבייסבול שהעריץ, ספרים שקרא סרטים שראה (כולל כמה עלילות מרתקות שלהן) היחסים האומללים בין הוריו... "התגלית" שגילה לפתע שהוא אמנם אמריקני אבל "לא-לגמרי" כי הוא גם יהודי... וזה בהחלט מעניין. אותי כישראלי ריתק ... המשך לקרוא

סדן