ביקורות ספרים על הספר כבוד המשפחה

לקחתי את הספר מהספריה (לא זוכרת מאין בא לי הרעיון הזה), ישבתי לקראו. אחרי 20-30 עמודים עזבתיו. התחלה הזויה לגמרי ולא אמינה. גבר ושמו שלהבת? אמא שעלתה מאנגליה וסובלת מאד מהחום בארץ? וכי מה חשבה שנסעה לנורווגיה? שליחות לאוסטרליה, מוות טרגי...ילדים מגירושים קודמים המתוסבכים אף הם? מערכות יחסים פגומות וגבר הסובל בצורה אינפנטילית.נו באמת! קל מאד להסתתר מאחורי כותרות בומבסטיות של "סאטירה חברתית חריפה" וכדומה. גם סאטירה, חריפה ככל שתהיה יש דרכים לכתוב ולהביע. היא לא צריכה להיות סיפור לא אמין, הזוי.ולא תמיד היא חייבת להיות בועטת ודוחה. ... המשך לקרוא

סבטלנה כהן

אם לשים לרגע בצד את הפולמוס שמעוררת אישיותו של אלפר כמבקר טלוויזיה, להיפטר מדעות קדומות שעשויות להתעורר עקב משנתו הקפדנית כחף מחנפנות ובוחל באמיתות לא נעימות - תמצאו כי ספרו מטלטל כהוגן, קורא תיגר מטריד ומעורר חלחלה על האתוס הישראלי, דרך נקודת מבט של גבר אבוד ופגום הנושא מטען פסיכולוגי שמשבש דרך חייו, אם בהתנהגותו ואם באינטראקציה הרגשית הבעייתית שלו עם נשותיו וילדיו. הסביבה כמו פלטה אותו החוצה וכל שנותר לו זה למצוא דרכים להתמודד עם מודעות עצמית מעיקה. כמו לקרוא יומן תודעה על החברה המתפוררת שלנו. מרתק. ... המשך לקרוא

מיכאל

הרבה זמן חשבתי מה לכתוב על הספר הזה, זה ספר מזעזע והזוי אבל מצד שני אי אפשר להניח אותו מהיד, לא יודעת להסביר למה אבל זאת הרגשתי. היתה לי תחושת גועל בקריאה אבל רציתי להמשיך לדעת איך מתמודד הגיבור עם כל הקשיים, ולכן הקריאה לשיקולכם! הגיבור שמו שלהבת וכינוי "שלבי", בן 40, שוטר ואב לשני ילדים שאותם אימץ (בת אחת מונגולואידית ובן של אקסית שלו). שלבי מתבייש בשמו, הוא אדם הזוי לגמרי, אפילו אולי חולה נפש, אדם מסכן שלא מוצא את מקומו בעולם. הילדות שלו היתה לא קלה. הוא היה ילד דחוי גם מצד החברה וגם מצד הוריו, חיפש אהבה בכל מחיר. הוא מנסה לחיות חיים רגילים, לאהוב ולהיו... המשך לקרוא

תושיק

מה קראתי בזה הרגע? ספר רצוף, ללא פרקים שהפסקאות לעיתים מופרדות ע"י כוכביות רק ליצור מין הפרדה בין סיפורים כשבעצם אין שום הפרדה כזו או אחרת... ספר שכולו מונולוג של שלהבת בואיז, גבר, כן כן, גבר ששמו שלהבת מספר את סיפור חייו ובעצם את כל העולה על רוחו. שלהבת, או שלבי כפי שקוראת לו בת זוגתו השנייה, נולד למשפחה בה האב היה פסיבי והאמא ללא כל ספק לקתה במחלה נפשית כלשהי. בספר מוטחת בפנינו מציאות ילדותו העגומה של שלבי בה הוא היה ילד אובססיבי, דכאוני, חרד ומוכה בעיקר. שלבי מנסה לרצות את האמא – כאן הוא הבסיס לכל דאגותיו. לא פעם אנו מתוודעים לסיפורים בהם ישנה דמות דו... המשך לקרוא

ראיה

כבוד המשפחה מילה אחת היכולה לתאר את התחושה שלי עם סיום הקריאה : מזעזע ! ועוד כמה מילים : מבחיל, דוחה כואב. ועוד יותר מדויק: מועקה כבדה אפפה אותי בעת הקריאה ובכל זאת קראתי את הספר תוך זמן קצר. אולי יומיים מיום שהגיע הספר לידי. הסופר בנה דמות של מפסידן (שלבי שמו) מילדות, מגושם ודי דוחה פיזית. הגדל במשפחה מנוכרת ולא תומכת. חווה ילדות קשה ונושא להתעללות כולל בצבא. הוסיף לזה קורטוב של בחירת התרועעות עם אנשים ובעיקר נשים שמרעילות את חייו ונשמתו, אולי זאת ורסיה אחרת לדמות האם המסרסת, ועובדה ששלבי בעצמו נדבק ברצון הזה לסרס את אשכיו. ההידבקות של שלבי כמו קרצי... המשך לקרוא

אנקה