ביקורות ספרים על הספר ביבר הזכוכית [אור-עם] - מחזה #

# בדרך כלל אני מעדיפה לא לקרוא מחזות. אלה נוצרו כדי שיציגו אותם, לא כדי שיקראו אותם. הם מבוססים כמעט באופן בלעדי על דיאלוגים, ובמקום התיאורים שיש בספרות הרגילה יש בהם הוראות לבימוי, לתפאורה, תאורה ועיתוי. אם הייתי צריכה לדרג – אני מעדיפה תיאטרון על קריאת מחזה, סרט על תיאטרון וספר על כל אלה. מצאתי אותו על ספסל עם עוד כמה והחלטתי לקרוא למרות ההסתייגות. המחזה הזה ידוע מאד ומתאר משפחה קשת-יום בשנות הארבעים של המאה הקודמת. אם שתלטנית ורודנית, בן המפרנס את אמו ואחותו מעבודה משעממת ולא מתגמלת בבית מסחר ובת שברירית ונכה. כל אחת מהדמויות האלה – כמו גם הדמות ... המשך לקרוא

yaelhar

הדרמה, היא חבויה מאחורי כל סיפור. דוגמא? ובימינו הנוחים הגירושין פשוט נושקים לשמיים. ככה נפתח הסיפור הזה והוא לא שונה בהרבה מסיפורים רבים אחרים, אבל ייתכן והוא כן. טום: אז הוא בא. אמנדה: מי? טום: המחזר הצעיר! אמנדה: (קמה) אתה מתכוון לאמר שהזמנת אלינו בחור צעיר וסימפטי? טום: כן, הזמנתי אותו לארוחת ערב. (עמוד 35) מספרים כאן את סיפורה של משפחת וינגפילד בימי השפל הגדול באמריקה, האבא נמצא מחוץ לתמונה ויש קשיים גדולים במשפחה, נשארו להם האימא, הבן והבת וכל אחד מהם יש לו טרגדיה משלו בחיים. האימא עובדת קשה לפרנסת המשפחה והבן עובד בעבודה שנואה שקשורה לנעליים, רק... המשך לקרוא

אָמוֹן

שבויה בעברה- רפונזל המודרנית- חלום מתוק מדי- "העתיד הופך להווה, ההווה לעבר והעבר לחרטה נצחית, אם לא מתכננים אותו מראש." "אנשים הולכים לקולנוע במקום לנוע." לעיתים קרובות אני שבויה בעבר. אלבומי תמונות פזורים סביבי והדמעות גודשות את עיניי. הזכרונות צפים במוחי. אני נזכרת באנשים שהיו חלק מחיי וכבר אינם. אני נזכרת באהוביי נפשי, נושקת לתמונותיהם, אהוביי נפש שהגורל האכזר ניתק באופן מוחלט את הקשר עימם וגזר עלי לתעות באפלה, לגשש בעיוורון רגשי. השחרור מתלאות הזכרון האנושי הינו קשה. קשה לי להרפות. אני שבויה בזכרונותיי. לעיתים במשך שעות אני הופכת בהם, מונה א... המשך לקרוא

סקאוט