ביקורות ספרים על הספר אישה כמוה
הכתוב על הכריכה האחורית מבטיח אבל הכתוב בפנים לא מקיים את ההבטחה. הדמויות מותירות רושם של שטחיות וחד-ממדיות, ההחלטות נראות פאתטיות, ההתנהגות צבועה. אילו היה כותב את הספר מישהו מן "החוץ", אפשר היה לפטור את הדבר בטענה של חוסר הכרת "המגזר", אבל כשמדובר בכותבת הנטועה עמוק בתוך ההוויה הזאת - זה מאכזב. ושוב חזרנו לפרוט את המטבעות השחוקים - אישיות מבורכת בכריזמה ובכושר הנהגה המכסים על התנהגות צבועה המנוגדת לעקרונות החשובים ביותר של אמונתה, האם הפולנייה המגוננת מדי המתמרנת את בתה להינשא לאדם המתאים (דהיינו אשכנזי מיוחס ולא בן עדות המזרח) ולא לאדם האהוב. מובן... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
|
|
אוהבים לדבר בשנים האחרונות על ה"רנסאנס התרבותי" של המגזר הדתי-לאומי, זה שבמסגרתו הוא נפתח לתרבות ואמנות לא רק כצרכן מסויג וצופה זהיר אלא גם כמשתתף פעיל. אין ספק שמדובר בתהליך חיובי ורצוי, אך צר לי, כבת המגזר, להודיע שאנחנו עוד רחוקים מאוד מרמה נאותה, ושעם כל הכבוד למיקי שיינפלד אנחנו פשוט עוד לא יודעים לכתוב ספרים.
קחו את הספר הזה למשל. תחת יומרה של סיפור המהווה "קול חודר וחומל... הצצה לעולמו של מגזר שלם" מתחבאת טלנובלה קלישאתית מאוד, עטופה בקצת הווי פתח תקוואי. עשרים העמודים הראשונים דווקא מעוררים עניין ובהחלט הסתקרנתי לגלות את הסוד שמאחורי דמותה ש... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|
ספר חתרני , מעורר המון שאלות יסוד, ממוקד מאוד באוכלוסיה הדתית ובעיקר בדתית לאומית (כיפות סרוגות).
אפשר לראות בספר רומן, אפשר לראות בו תיאור התהליך שהחברה הדתית לאומית עברה ממלחמת ששת הימים ועד היום ואפשר למצוא שאלות יסוד על מוסכמות בכל החברה הישראלית.
הספר הוא סיפורה של קבוצה סביב בית הכנסת "שלום ורעות" כנראה בשרון הצפוני ( פרדס חנה, כרכור?).
יש נישואים בין החברים וגם עם בני זוג מיחוץ לקבוצה. בדרך הטבע עוברים משתתפי הסיפור תהפוכות חברתיות שמאוד רצוי ומומלץ לקוראם בלשון הספר.
הסיפור מתואר מנקודת המבט של לאה שמיצגת את האמצע בהתנהגות הדתית והמשפחתית,... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? ![]() |
|