ביקורות ספרים על הספר מיקי, אני מדברת אליך

הספר מתאר את עולמו של מיקי,קולנוען ירושלמי צעיר, את מערכת היחסים הזוגית שלו ואת מערכת היחסים שלו עם חבריו הקרובים. הספר קולח והכתיבה זורמת,פה ושם יש גם ביטויי היתממות ואירוניה שמאפיינים את התוכנית "אל תשאל" של שי שטרן הסופר. ובזה מסתכמים כל הדברים הטובים שאשפר לכתוב עליו. כי חוץ מזה הספר ממש רע, אבל ממש. קודם כל הוא מטפל בקלילות מעושה ובצורה שנראית מופרכת בבעיות רציניות כמו יציאה מהארון, התמודדות עם מחלת הסרטן והתלבטות בנוגע למערכת זוגית. אלה נושאים רציניים שדורשים התייחסות מעט יותר מעמיקה מהחפיפניקיות שבה הספר מטפל בהם. הספר מנסה להצחיק, לשעשע ו... המשך לקרוא

מלכה לוין

ספר מהנה וכייפי, סיפורו של מיקי, ירושלמי רווק בן 29, קולנוען בהשכלתו שעדיין מחפש את דרכו בחיים, מוקף בחברי ילדות ירושלמים ובכלל אדם מורכב ומעניין. ספר מקורי ונחמד.... המשך לקרוא

אבי

ציפיתי לספר שנון וזורם ובמקום זה מצאתי ספר רדוד, בלי "בשר", מקוטע ומקרטע. מרגיש כמו תסריט (אבל תסריט רע.. )ולא ספר. ממש התאכזבתי. ממש.... המשך לקרוא

שרון

שי שטרן, ציפיתי ממך ליותר. אתה מראיין שנון ומצחיק, שואל שאלות ציניות ונוקבות. לצערי שום דבר מכך לא בא לידי ביטוי בספר. הדבר הנחמד היחיד שיש לי להגיד על הספר זה שהיה קל להיקשר לדמות הראשית ולחבב אותה, שזה בהחלט חשוב, אך כמובן לא מספיק.... המשך לקרוא

InDiRa

אתם בטח מכירים מצב שמתחילים לעשות משהו וכבר מההתחלה מרגישים שצריך להפסיק ובכל זאת ממשיכים? אני כימעט באמצע של הספר וזה קורה לי. זה "ספר בנות"?! ממש לא. זה ספר לבנים שאוצר המילים בו לא עולה על 500, ואני ממליצה רק לבנים שלא רק שמסתפקים ב-500 הזה אלא גם לא רוצים להוסיף ללמוד מילה אחת יותר אפילו ל"ידע" שלהם. ... המשך לקרוא

לימור

**** יש לי ווידוי קטן. אני, אמממ, אומר "אג'ואים", ו"מאאתיים" (עד לא מזמן בכל אופן). אני אוכל עשתנור ולא לאפה - ולא, זה לא אותו דבר. אז כן, הבנתם לבד. אני ירושלמי. נכון, אני גר במודיעין, ועובד לרוב בתל אביב, אבל לא יעבור יום שישי אחד (אלא אם כן קורה משהו קיצוני כמו מסיבת ט"ו בשבט בגן שאלוהים ייקח את כל מתכנני המסיבות לילדים ביום שישי) בלי שאני עולה על מונית השירות יחד עם העגלה של השוק ונוסע למחנה יהודה. בקיץ, בארבעים מעלות, בחורף, גם אם יש שלג אבל הכניסה לירושלים פתוחה. אני שם. תשע בבוקר, אוכל מרק שעועית אצל עזורה. אפשר לכוון שעון לפי זה. נולדתי בשערי צדק וגדלתי ב... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

צר לי, אבל יש אנשים שלא נועדו להיות סופרים... דווקא היו לי ציפיות, אולי בגלל שזה שי שטרן השנון, אולי בגלל שאני ירושלמית וההבטחה בגב הספר ש"משורטטת באהבה העיר ירושלים, על שלל דמויותיה הססגוניות וקונפליקטים היסטוריים הקשורים בעיר..." גרמו לי לחשוב שזה ספר שההנאה שבקריאתו מובטחת. התבדתי... זהו ספק הלוקה בחוסר עלילה, כתיבה רדודה ושטחית, ניסיונות בלתי פוסקים לשעשע את הקורא (ללא הצלחה אגב...), התייאשתי בעמוד 123 מהמחשבה שנותרו לי עוד 221 עמודים של שעמום הגובל בטמטום ופשוט הפסקתי לקרוא, וזה לא קורה לי הרבה... ... המשך לקרוא

שירה

למרות שעטיפת הספר נראית כמבטיחה ספר מוצלח במיוחד זה נראה שהוא סובל מסינדרום "מגניביזם יתר" בהתחלה זה עוד מעלה חיוך ומקסים אבל אחרי שליש ספר הופך למעיק. ספר נחמד ולא מעבר.... המשך לקרוא

לינה

מיקי הוא תסריטאי במקצועו, אבל עד שיבוא לו רעיון טוב לתסריט הוא מצלם אירועים ומבלה את זמנו עם שני חבריו הטובים בני העדה הפרסית בירושלים. לעיתים הוא גם מדבר אל עצמו, ועם דמויות היסטוריות הקשורות לעיר. הספר מדליק. הוא כתוב היטב, הוא יוצא דופן ומקורי ולעיתים אף משעשע מאוד. מדוע רק 4 כוכבים, אתם שואלים? ובכן, הסוף לא מצא חן בעיניי. אבל 4 הכוכבים בהחלט מגיעים לשי שטרן על הכתיבה והרעיון המוצלח.... המשך לקרוא

הקוסמת