ביקורות ספרים על הספר שמים כחולים, אדמה לבנה

בביקורת הקודמת שלי, טענתי שספרות יפנית היא כמו גלידת פסטוק. או שממש אוהבים אותה, או שלא סובלים אותה. אני לא אוהבת גלידת פסטוק. אבל זה לא קשור. כי את "שמיים כחולים, אדמה לבנה" אני מוכנה לאכול כל יום, כל היום. צוקיקו, אישה עקשנית (ורווקה) בת 37 מתגוררת בגפה בעיר טוקיו. היא מבלה את זמנה בשוטטות, בשתייה, באכילה ובהתבודדות. פגישה מקרית בינה ובין המורה הזקן שלה מימי התיכון משנה את מסלול חייה. היא רוקמת את בדידותו לתוך בדידותה, את מוזרתו אל תוך מוזרותה. שיחות אילמות הופכות שיחות חיות ונעות. בין לגימות סאקה ומאכלים יפניים מעודנים, צוקיקו מחפשת את האושר שלה ונתיב ח... המשך לקרוא

קוראת נמרצת

ספר בהוצאת סמטאות, הראשון שאני קורא בסדרה זו, בגב הספר תג מחיר של 94ש"ח לספר קטן בכריכה רכה, בנוסף באמצע הקריאה נשברה שדרת הספר ודפים החלו להנתק. מבחינת החומרה המוצר לא מצדיק את העלות. מבחינת התוכן המצב טוב יותר. הסופרת הירומי קוואקמי שזה ספרה היחיד שתורגם לעברית היא יפנית, מאוד יפנית. זה אולי הספר הכי יפני מסורתי שקראתי מהסופרים היפנים המודרנים. מה כל כך יפני בו? הכתיבה מאוד מאופקת, רגשות ומצבי רוח ניתנים ברמיזה ולא בצורה ישירה, הכל מתנהל באיטיות ואין הקצנה בשום מאפיינים של הנפש ואופי האדם. הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי אישה רווקה בת 37 בשם צוקיקו.... המשך לקרוא

משה

לעיתים, אולי אפילו לעיתים רחוקות, אנו נתקלים ביצירת אומנות אשר משפיעה על חיינו. מותירה רושם שלא יימחה, מעוררת אצלנו רגשות ומחשבה. זהו עניין נדיר, היות והיום אומנות ובידור מתערבבים זה בזה ויצירות אמנות אמיתיות אינן מוערכות דיין אם הן אינן מבדרות. אני חושבת שזו הסיבה שהירומי קוואקמי איננה מוכרת דיה. ספרה "שמים כחולים, אדמה לבנה" הוא יצירת אומנות לתפארת ובהיותה יצירת אומנות יפנית היא אפילו מוערכת בעיניי יותר. את הספר יש לקרוא באיטיות, בביסים קטנים כאילו אנחנו אוכלים סושי. העלילה מתפתחת לאט. הסיפור כולו הוא חידה גדולה ואת המשמעויות העמוקות יש לקרוא ב... המשך לקרוא

אלינור