ביקורות ספרים על הספר כשנשארנו לבד

בשמו של אלון אלטרס נתקלתי בתרגומי הטטרלוגיה החברה הגאונה של פרנטה. כמשורר וכסופר לא נתקלתי בו מאז. ופתאום הספר הזה. הספר הזה מהווה רישום חייו של אלון אלטרס, אם כי אינו ביוגרפיה של ממש. נקודת ההתחלה של הספר היא במותה של אמו מאריצ'יקה. המשפחה גרה בגבעתיים ופתאום נותרים אלטרס ואביו לבד בדירה. האב הוא מסוג האבות המתבטאים יותר בעבודה מאשר בבית. אם נוסיף לכך את העובדה שלמרות שעלה מרומניה לפני שלושה עשורים בערך, עדיין לא ממש שלט בעברית. השנה היא 1986, אלון בן 26, סטודנט באוניברסיטת ת"א. דרכי האב והבן מתפצלות. אלון גר בת"א עם חברתו והאב עובר לגור עם אלמנה בת"א אף ... המשך לקרוא

מורי

מזמן לא התרגזתי בגלל ספר עד כדי כך שהתחשק לי לפנות לסופר ולבקש ממנו הבהרות. אבל אין לי זמן. למען האמת, גם מוטיבציה כבר אין לי. אבל, מי יודע, אולי גם הסופר אלטרס משוטט פה בסימניה (בפסבדונים או שלא), ואולי הוא יתייחס לדברי. ורבאק, מר אלטרס, תגיב פה, למטה. אל תפתח ביקורת חדשה רק כדי להגיב לי. אם הסופר אלטרס יזים את הטענות שלי באופן סדור ומנומק עם מובאות ואסמכתאות, אחזור בי מדבריי ואף אעמוד בכיכר העיר של סימניה עם שלט חוצות "קוראים לי שונרא החתול ואין לי הבנה ספרותית בשיט." מתוך התקציר: כשנשארנו לבד, הרומן החדש של אלון אלטרס, נפתח באירוע מותה של אמו האהוב... המשך לקרוא

כשהתחלתי לקרוא לא ידעתי למה לצפות, אהבתי את התקציר, חשבתי לעצמי משפחה של יוצאי יהדות רומניה, משורר, אוהב הספר, מה יכול להיות ובאמת הקריאה הקריאה זרמה, נכנס לדמות בקלות. אהבתי מאוד. אהבתי במיוד את גיבור הסיפור שהוא גם המספר, אוהב הספר השירה, אוהב את נחיים, הנשים שבחייו וכל זאת בצל מותה הפתאומי של האם והמשך חייו ויחסיו המורכבים, יש לומר, עם אביו וכמובן הסוף שלא הפתיע ואותו כמובן לא אגלה. מומלץ... המשך לקרוא

zh