ביקורות ספרים על הספר הגנב הטוב

האתר מציין לי שהספר הזה מופיע ברשימות הקריאה: "מסקרן", "עומדים בתור-אצלי על המדף", "יום יבוא", ו- "כריכות אהובות". ובכן, אני חייבת להודות שתמונת הכריכה מרשימה. איור שחור לבן של כף יד המחזיקה כף, ובה משתקפת עין. אולי זה מה שגרם לכל ה"מסקרן" ו"עומד בתור". מבחינתי זה עוד ספר ברשימת "ספרים שמצאתי במדף טי"ת בספרייה". אבל אין ספק שהכריכה היא שמצאה חן בעיני, ושהתקציר בכריכה האחורית סיקרן אותי. אחרי הכל, גם למדף הזנוח והגבוה מדי של האות טי"ת לא לקחתי ספרים בלי הבחנה, אלא על בסיס סקרנות ועניין. המאה ה-19, ילד עני ומסכן, בית יתומים, פצועי גורל, אבל גם ביניהם יש את הפצועים ... המשך לקרוא

נצחיה

אף פעם לא הבנתי למה לבמבה האדומה קוראים 'במבה אדומה'. למען האמת, בין שני סוגי הבמבות יש יותר שוני מאשר דמיון: צבעה של הבמבה הקלאסית והאהובה הוא צהוב ואילו צבעה של הבמבה האדומה הוא, כמו שניתן להבין משמה, אדום. טעמה של הבמבה הקלאסית והאהובה הוא יחסית מלוח ואילו טעמה של הבמבה האדומה הוא יחסית מתוק. ולכן, נשאלת השאלה: למה לשני החטיפים הכל כך שונים זה מזה בטעמם ובצבעם, קוראים במבה? לפני כחמש שנים בערך, גיליתי את התשובה. אני ומשפחתי נסענו למפעל של במבה אוסם שבחולון. כל כך התרגשתי לקראת הסיור, אין לתאר עד כמה. ומיד איך שנכנסנו, שאלתי את המדריכה למה לבמבה האד... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

ספר המזכיר את הסיפורים של דיקנס קודר... המשך לקרוא

של

בילדותי היתה לנו קבוצת ילדים איתם בילינו את שעות אחר הצהרים. התפקיד שלי שם היה להמציא עלילות והרפתקאות מסמרות שיער. אחר כך חילקנו תפקידים והעלינו את הסיפור באופן פעיל, עם אילתורים מתבקשים... הזיכרון הזה צץ עכשיו אחרי ששכב סתם במקום בו שוכבים כל הזכרונות שבעליהם לא עושים בהם שימוש. כי האנה טינטי - שזה ספרה הראשון והיא המייסדת והעורכת ראשית של כתב עת בשם One Story - עושה דבר דומה (כמובן בהרבה יותר כישרון). היא טווה עלילה של הרפתקאות מסמרות שיער הנטועות כאילו בניו אינגלנד של אמצע המאה ה - 19 אבל לא מצליחה לעבור את סף ה"לא מתקבל על הדעת". רֶן הוא ילד בן 11 שחי בבי... המשך לקרוא

yaelhar

מי שנזקק לפירוטכניקה כדי לרתק את הקורא כנראה חסר את הכישרון של סופר טוב . כמה דוגמאות:כף יד כרותה האוחזת בכף ומשמשת לאכילת מרק,גוויה שנחפרה מקברה וקמה לתחייה,שיניים שנעקרות מגוויות ,ניתוק כף יד תינוק ועוד. ספר עלוב ומיותר ללא אמירה וללא עניין, אפשר בהחלט לוותר!... המשך לקרוא

חנן

ספר מ ק ס י ם!!!! הכתיבה כל כך קולחת, מרתקת, ותיאורים נהדרים של הדמויות הססגוניות שבספר! הספר הוא הפתעה גדולה ומומלץ מומלץ בחום!!!... המשך לקרוא

מורג'ו

דיקנס לעניים נפלתי בפח כי חשבתי שאני קורא ספר בנוסח דיקנס. והנה קיבלתי רומן למשרתות. נתתי ציון 2 כי בכל זאת קראתי עד הסוף למרות שהרגשתי מרומה ... המשך לקרוא

אורי רעננה

זהו ספר בעל כוונות טובות, או במילים אחרות אלפי ספרים מסוגו וכדוגמתו מרצפים את הדרך לגהינום. הספר בנאלי, משעמם ורוב הזמן קראתי אותו בלי עניין אמיתי. העלילה לא עניינה אותי לא סיקרנה אותי ולא היה לי אכפת בכלל מה קורה לדמות הראשית שהיא וכמוה שאר הדמויות, לא מפותחת ולא נותנת אלא תחושה של בריכה רדודה (זו של הילדים הקטנים איפה שהם נהנים להענות לצרכיהם הטבעיים) כריכה נחמדה ותקציר חביב. בקיצור ולעניין, עשו לעצמכם טובה ותחפשו משהו שלא משאיר טעם של קרטון.... המשך לקרוא

נתנאל

ספר מצוין.נקרא בנשימה עצורה.גם זורם גם סיפור מצוין וגם מתח עם רגעי התרגשות .עוברת היטב רוח התקופה של המאה ה 19.ספר ססגוני ומצוין... המשך לקרוא

יוחנן

לסיפורו של רן - יתום בן 11 שכף ידו חסרה והוא גדל בבית יתומים בניו אינגלנד במאה ה-19 - יש טעם של פעם. בדמות של רן יש שילוב שובה לב של תמימות ותחכום, אמונה ללא סייג וחשדנות. הוא אחת הדמויות המקסימות שפגשתי בספרים בשנים האחרונות. גם הדמות של בנג'מין, הנוכל המקסים, אחיו-לכאורה, כובשת, וההרפתקאות המשותפות שלהם מצחיקות ומקוריות.  ... המשך לקרוא

עידית נבו