“הו, איזה יופי: תרגום חדש של שטפן האהוב מופיע שוב על המדפים, ביצירת מופת הנושאת על דגלה את ההומניזם, הפציפיזם, החמלה והסובלנות. יצירה הקוראת נגד המלחמה, השנאה, הקנאות מכל מין ודת.
שטפן צוויג היה אחד ההומניסטים הגדולים של המאה ה20, המאה הרצחנית ביותר שידע העולם, שפעל בכל כוחו למניעת מלחמות העולם, קסנופוביה, וקירוב בני האדם זה לזה באמצעות האמנות, הספרות והמוזיקה.
אראסמוס מרוטרדם היה ההומניסט האירופי הראשון, בעידן העובר מחושכם של ימי הביניים אל הרנסנס, שהביא לעולם את בשורת הסובלנות והאידיאל האראסמי, וניסה, ככל שיכול, לסכל את המלחמה המחרידה בין הקתולים לפרוטסטנטים.
בגישתו של צוויג לאראסמוס ניתן לראות הזדהות וחמלה כה רבות, דעות משותפות וכמיהה עזה לשלום, אהבה וספרים, עד שאני תוהה לעיתים היכן מסתיים שטפן צוויג והיכן מתחיל אראסמוס מרוטרדם. הרי כל מה שצוויג מספר על אראסמוס ועל סלידתו מהקנאות, זו המחרחרת כל מלחמה על פני האדמה, הרי זה בדיוק מה שצוויג עצמו סולד ממנו ומנסה להעלימו. צוויג, בספרו "העולם של אתמול" שהוא כעין אוטוביוגרפיה, זכרונותיו של דור שלם באירופה - בכתיבתו על כמה אוהב הוא את הספרות, האמנות, עד כמה הוא שואף לחיבור בין מלומדים ועמים מכל העולם ללא משוא פנים – ניתן לראות קווי אופי דומים מאוד לאלה של אראסמוס. קווי אופי שאוהבים יותר מכלל את הספרות והלמדנות, שאינם סובלים את המלחמה, שהיא כעין התפרצות הר געש של יצרים שהאדם חייב לפרוק – זעם, שנאה, כאב, שנאת הזר והלאומיות המתעוררת באירופה. האם מלחמה היא הכרחית, אפילו אם היא צודקת? שאלות רבות, נכונות ונוקבות, שואל אותנו הספר הקטן הזה.
הספר גם פורש לפנינו את בעיותיו וכאבו של האדם המלומד, שבנוסף לרצונו ללמוד ולכתוב מנסה להישאר נייטרלי וחופשי, ללא כל מחויבות לאוניברסיטה, לכנסייה, למפלגה, למדינה כלשהן. נראה כי משימה זו היא כמעט בלתי אפשרית. בעיקר אם אותו מלומד היא אדם ידוע מאוד, מכובד ואהוב על בני אירופה, ופתאום מלחמה צונחת על ראשו כפצצה, ובני האדם מושכים אותו לצד זה ולצד זה, ובהתעקשותו להישאר ניטרלי היא נתפס כבוגד עבור שני הצדדים.
נקודה מעניינת: דנטה אליגיירי, ביצירתו הנצחית, מחלק את התופת למספר מעגלים, ובין המעגלים הראשונים נמצאים אנשים שלא לקחו צד בשום מלחמה או סכסוך, והם נאלצים לרוץ לנצח אחרי דגל. אני תוהה עד כמה החלוקה הזו הוגנת. כי אם אדם כארסמוס מנסה בכל כוחו לא לבחור צד, כי הוא יודע עד כמה פסיקתו לכאן או לכאן היא רבת עוצמה, הרי בכך הוא עשוי למנוע שפיכת דמים, או אפילו מלחמה של ממש. אבל אינני חולקת על גדול משוררי איטליה.
ספר מומלץ לכל אדם המחזיק את עצמו תרבותי, כל אדם שאוהב את האנושות בפשטות ומתפלל בכל מאודו לשלום והבנה הרמונית. כמו כן, ספר נהדר לאדם הלומד ורוצה לראות מנקודת מבט מעט שונה את ימי הביניים והלכי רוחה, ורוצה להיפתח אל ההומניות. בקצרה, ספר נפלא לכל מי שרוצה להיות אדם טוב יותר.
נ.ב: ישנו גם תיאור רקע נהדר על התקופה המתחלפת לרנסנס: גילוי ארצות חדשות, עושר חדש, המצאת הדפוס, התפתחות המדע ואורו של הידע, שמתחיל להאיר ככוכב. אין זו ביוגרפיה יבשה ועובדתית גרידא, בעלת אופי נוקשה כמו של ספר לימוד. כי כל נושא בו נוגע שטפן צוויג בעטו המוזהב הופך למקסים, מרתק, ומכמיר לב.”
