ביקורות ספרים על הספר אתמול

אני אוהבת את הסגנון של אגוטה קריסטוף. את הצמצום. את הדיוק. כל מילה נחשבת, כל משפט חשוב, כך שאי אפשר לתת למחשבות להתפזר תוך כדי קריאה. לא תהיה שום חזרה. צריך להתרכז. זה ספר שאפשר לקרוא בנשימה אחת. 119 עמודים, צרים ולא ארוכים. אבל אפשר גם לחלק אותו למנות קצובות, להעצים את העונג, או לפחות להאריך את משכו. הסיפור פשוט. פליט, בודד, חי חיים תלושים ומונוטוניים, נטולי תקווה ומלאים געגועים, למה שהיה, או אל מה שנדמה לו שהיה, אל ילדותו, אל אהבת הילדות שלו. והוא מחכה לה. הדרך שבה אגוטה קריסטוף מצליחה לבטא תחושות היא יוצאת דופן. בלקוניות, בתיאורים תכליתיים של התרחשויו... המשך לקרוא

סוריקטה

ראיתי את הכריכה ממש במקרה. פתאום הכו בי זכרונות רחוקים של קריאת הספר מזמן, בשנות העשרה המוקדמות שלי. עדיין לא הגעתי לפיענוחו המלא. אצטרך לקרוא שוב. למה נטפלתי לספר מלנכולי, קודר וחסר תקווה שכזה? בתוך שגרת היום-יום המשעבדת, החד גונית והמאובקת, ליבלב רגש כה עז ואמיתי שהתעלה מעל הכל. כמו בעבד של בשביס זינגר. גם אותו משום מה, קראתי הרבה פעמים...... המשך לקרוא

עקרבית

ההיכרות עם כתביה של קריסטוף החלה כמובן עם הטרילוגיה יוצאת הדופן של המחברת הגדולה. הכתיבה של קריסטוף מיוחדת: צנומה בכל מובן אפשרי, הן בהיקף הסיפור, הן בפרקים הקצרים והן באמירות הקצרות. האם משתמע מכך שהסיפור דל? לא ולא. אמנם בנובלה שלפנינו אין סיפור גדול, לא רוחב יריעה ולא דמויות רבות ואניגמאטיות. הסיפור פשוט ביותר: טוביאס הוא בנה של זונת הכפר. הוא תלמיד מצטיין, היושב ליד תלמידה שהוא יודע שיש לו קשר עמה. בשלב מסוים הוא עושה מעשה קרימינלי בגיל 12, בורח מכפרו, מהגר למדינה הסמוכה וגדל שם תחת שם שאול. הוא פועל בבית חרושת ואיכשהו הוא חוזר להכיר את אותה ילדה... המשך לקרוא

מורי

ספר מרגש ומכאייייב ...זה מה שעושה ממנו ספר קרוב מהלב וחמודדדד מאוד...יכולה לחזור עליו 1000 פעמים ולא להשתעמם.... המשך לקרוא

סוהא