ביקורות ספרים על הספר תריס

ספר מעולה. אני דתי ומכיר את העולם המתנחלי, אבל לראשונה קראתי את עמרוסי. פשוט מצוין. דמויות עמוקות, רהוט, קופץ ושומר על מתח לכל אורכו. הסוף אכן פשטני ולא מוצלח במיוחד. עיקר עניינו לטעמי אינו הניסיון לחיבור מתנחלים וערבים, אלא העומק בדמויות. ... המשך לקרוא

משה

ספר טוב מאד, כתוב טוב ושוטף והדמויות בנויות ומתוארות יפה. נותן הצצה לחיים בהתנחלויות ומאיר צדדים שמי שלא חי שם, או בחברה הדתית בכלל, לא מודע להם. כרגע נקרא כספר היסטורי למען האמת (2024), כמה הדברים השתנו מאז שנכתב. אבל זו היסטוריה שחשוב להיחשף לה ולהכיר אותה. ... המשך לקרוא

מירב

ספר רכילות מההתנחלות. כך הרגשתי כשקראתי אותו. וכשהעלילה כבר מתקדמת לאיזה עניין קצת מרתק, מגיע הסוף הכל כך פשטני וטורף את הכל. חבל.... המשך לקרוא

תמר-מילים

ספר מקסים, כתוב מצויין אשר נותן הצצה למתיישבי ההר/ההתנחלויות שהם בסך הכל משפחות נורמטיביות עם ערכים, ערבות הדדית שחסרה במקצת במקומותינו והמון אהבת ארץ ישראל. אמילי שזה לה ספרה הראשון מיטיבה לכתוב ועושה זאת בהמון הומור וחן, לא עושה הנחות לשום צד (ימין או שמאל),אשה שלא מחכה שיעשו בשבילה אלא קמה ופועלת בניגוד לדעת חבריה ומושכת אחריה את כל נשות הישוב להיפגש עם נשות הצד השני. נהניתי מהלשון הססגונית ומחכה לבאות...... המשך לקרוא

יפה

יוד חסר למתנחלות הגרות בהרים ולכן נפגע התריס. הא?! יוד חסר גם לערביות הגרות בהר הסמוך ולכן נפגע גם שם התריס. יוד יכול להיות המכנה המשותף לדו-קיום. איך לא חשבו על זה? ועכשיו להסבר למי שעד עכשיו מתקשה להבין מה בין יוד לתריסים: בלוטת התריס, זו האחראית בין השאר לקצב חילוף החומרים בגוף, מתקשה בתפקודה לאחר לידות מרובות ובמגורים בסביבה ענייה ביוד הן באוויר והן במים, קרי, בהרים. הנפגעות הן לרוב נשים. אלה גם אלה גרות, במקרה שלפנינו, בהרים שבקרבת ירושלים והן הנפגעות בהיפותירואיד, חשות עייפות רבה, דיכאון, אפרוריות, השמנה ומנסות כל הזמן למצוא דרכן במיטה. זה התגלה ... המשך לקרוא

מורי

אין ספק שהספר נותן הרבה חומר למחשבה לגבי המצב בארץ בכלל ולגבי התנחלויות בפרט, אבל העלילה מאוד משעממת לטעמי. לא ניתן לכתוב ביקורת על הספר בלי לשבח את השפה העשירה שבה המחברת משתמשת וגם הומור. ... המשך לקרוא

33

ספר מקסים, כתוב בצורה מעולה, אני ממליצה לכולם על הספר הזה במיוחד לאלה שחושבים שהם יודעים הכל על מתנחלים....... המשך לקרוא

שושי

זהו ספרה הראשון של עמרוסי שאני קוראת. אין צורך לציין שכתיבתה מעולה! ואין ספק שמדובר בבחורה מקורית ואמיצה, שלא חששה לגעת גם במקומות היותר רגישים של החברה הדתית-המתנחלת. נהניתי מקריאת הספר, צחקתי, גם השכלתי... למרות שאני עצמי דתיה, ושתרבות מתנחלים (יש לומר - מתיישבים) היא לא דבר זר לי. כפי שאמרו כאן לפניי, גם לטעמי הסוף היה קצת מאכזב וצפוי מדי. אבל בסה"כ - ספר ששווה את הקריאה. ואני כבר בדרכי לספריה הבאים... ... המשך לקרוא

בתאל

ספר נחמד אבל לפי דעתי הסוף כאילו נכפה על הסופרת, אני יסביר כאילו משיהוא הפסיק את הספר לקראת הסוף ואתה בתור הקורא מחכה לעמוד הבא אבל הוא לא מגיע, הספר לפי דעתי הייה טוב יותר אם הסופרת היתה ממש כותבת לו סוף.... המשך לקרוא

כרובי

סיימתי לקרוא את הספר השבוע. הספר חמוד לא יותר מזה.חסר בספר משהו. ... המשך לקרוא

ענתוש

סיימתי אתמול בצער מסויים... כחילונית גמורה, הניזונה לא מעט מהתקשורת בכל הקשור לתדמית המתנחלים, גיליתי באמצעות הספר, עולם שיש לו המון נקודות השקה לעולם שלי. אם מדובר באמהות, בשינויים אחרי הלידות, בשילוב הקריירה והחמצת החלומות- כל אלה מאפיינים נשים באשר הן. נכנסתי לקראיה בהסתייגות רבה ובסיום הרגשתי רווח גדול. שנת אזרחית טובה לכולם יוליה... המשך לקרוא

julia1

ספר טוב מאוד- נסחפתי אחריו עוד ועוד עד שסיימתי. פשוט כיף לקרוא מישהו שמתאר את החיים שלי פחות-או-יותר (אני לא גרה בישוב) בצורה הכי טבעית ויומיומית, מישהו שלא מתבייש להצמיד למילה "התנתקות" את המילה "חורבן", להגיד שאין למתיישבים במה להתבייש, להצהיר על דיאלוג פנימי עם אלוקים- כי ככה זה. אמנם לא לגמרי הבנתי את עניין המפגש עם הערביות, שלדעתי בא כהתרסה למצב האבסורדי שאנחנו חיים בו, והייתי רוצה לראות יותר קטעים מהסוג שבין נעמה לעמי, בעלה- זוגיות יפה ונקיה, פשוטה ומיוחדת, אבל נהניתי מאוד מהספר. תקראו- כדי להבין שיש חיים כאלה.... המשך לקרוא

מירב

את הספר קראתי בשלבים ולאחר תקופת מה שלא יצא לי לקרוא אף ספר. אני חייב לציין ששיטת הכתיבה שנדמה שאינה ממוקדת במהלך אירועים כרוניים אלה קופצת מתסריט אחד לתסריט אחר בפתאומיות ללא סיום תואמת את קטע הסיום של הספר ומקשה על הקריאה. לא פעם מצאתי את עצמי חוזר חצי עמוד/פסקה על מנת לראות אם לא פספסתי משהו. הסוף היה די צפוי, חיכיתי לרגע הפיגוע/מוות בערך ב- 50 עמודים האחרונים, המסתורין היה מי זה שימות/יפגע. הסוף, כמו קטעי הספר, משאיר את הקורא עם תחושת החמצה, סיום לא גמור שלדעתי האישית מאפיין אותנו מאוד שנחנו לא מצליחים לעשות את מה שצריך טוב ועד הסוף. הסיפור מנקודת ... המשך לקרוא

gililian

אמלי יודעת לכתוב, כמי שהייתה דוברת מועצת יש"ע היא יודעת להתנסח ויודעת מה היא רוצה להגיד. וברוך השם היא אמרה את זה אחרי שהספר יצא תחת כל עץ רענן (כל הכבוד ליחסי הציבור של ההוצאה). רוב הספר כתוב טוב בעיני יש לה שפה נפלאה, עברית שכבר לא שומעים במקומותינו. והיא משתמשת בה יפה מאוד כשהיא מציגה את היום יום בהתנחלות אלרום (בלי מקף). הבעייה של אמילי היא כאשר היא מנסה להכניס עלילה לספר, ואז נכנס הערבייה,מאמילי צריכה לדובב אותה, לדבר בשמה ושם חלה הנפילה הגדולה. את זה אמילי עמרוסי לא מסוגלת לעשות ולכן בשליש/רבע האחרון שלו הספר נופל וחבל. נשאלת השאלה האם זו בעניית עו... המשך לקרוא

DoDo

ספר מצוין למרות התבאסתי קצת מהסוף שלו. סופרת שנונה, חדה, מבריקה. הזדמנות להציץ קצתלהשכן ולגלות שהדייסה שלו די דומה לשלך. מחכים ומהנה.... המשך לקרוא

חני לא חשוב

"הנה פתחתי חלון אל העולם המואר" אומר נתן זך. נראה כי גם התריס שפתחה עמרוסי מתיימר לפתוח צוהר לעולם מוכר-לא מוכר, ולהציגו על אנושיותו, חולשותיו ופניו הנעימים, היפים. בקריאת הספר "תריס" התקשיתי מאוד לפגוש את הטון האפולוגטי דרכו מעבירה עמרוסי את מילותיה. כמו פונה אל החילוני המצוי ומבקשת להודיעו: "אנו המתנחלים לא עסוקים כל היום בהדבקת סטיקרים, בהפרחת השממה, בהתנכלויות לערביי הסביבה. גם לנו יש חיים, לב פועם וחי, לבטים ומאוויים". ובכן, כל זה טוב ויפה, אך אין בכך שום הצדקה לכתיבת ספר. זו בעייתו המרכזית בעיניי של "תריס". לו יצא ככתבת שער על אופיים ואורח חייהם של... המשך לקרוא

זרש קרש