ביקורות ספרים על הספר עשהאל - מהדורה חדשה 2004 - ספריה לעם #241

אומרים על אהרון מגד שהכתיבה לא הייתה רק אורח חייו אלא חייו! והיות והוא זכה להגיע לגיל מופלג –96– הוא הספיק להוציא תחת ידו מספר לא מבוטל של ספרים– 30 רומנים, כשרבים מהם נחשבים ליצירות מופת. הוא היה מחזאי ופובליציסט וחתן פרס ישראל לספרות, אבל לפני הכול הוא נחשב לאיש דעתן, ציוני ואכפתי, סמן מרכזי של המפה התרבותית-פוליטית הישראלית. חיים באר אמר עליו ש"הוא היה הלחם והחמאה של הספרות" בקיצור אחד מעמודי התווך שלנו. ומה שהביא לפרסומו היה "החי על המת" שבוודאי רבים מאתנו קראנו עוד בשנות העשרה. כתיבתו נחשבת לכתיבה מאוזנת מאוד. לא יוצאת דופן כדבריו, כזו ש"נכתבת מל... המשך לקרוא

אירית פריד

אני לא אוהב להגיד את זה, אבל עשהאל, הספר והדמות, הם ביטוי מסוים שלנו עצמנו. עשהאל לא מרגיש שלם. לאורך כל הספר שנכתב כיומן, עשהאל מצטייר כמרובע, קשיח, וחד מימדי. הוא לא מרגיש אדם מסועף, וגם כשמתפרצות ממנו רגשות, זה מרגיש ומתואר רק כתוצאה. למעשה, הוא בקושי מדבר על עצמו. הסיפור מובא לנו מראות עיניו, והרגשות והתחושות שלו עצמו, מובנות לקורא דרך הסיטואציות שבו הוא נמצא. זה מאוד יפה, וזה גרם, לי לפחות, להזדהות מאוד כנראה בגלל הצורה שבה הבנתי את התחושות שלו, בפן האישי. וזה מה שמשך אותי. ה'לקחת צד מסוים', לנבור בו, ולעורר בנו את הרגשות הכי אישיים, ולא כמסתכלים ג... המשך לקרוא

oziko

חווית הקריאה היתה לי ממש מענגת מתאר אדם מן השורה,רווק, לא איזה "גיבור" ככה שאפשר מאד להזדהות איתו ועם מה שעובר עליו שם גם מתאר תקופה בין לבין אהבתי מאד ... המשך לקרוא

אביטל

חשבתי שכבר קראתי את כל ספריו הטובים ביותר של מגד, והנה מתברר שנחפזתי להסיק מסקנות. גם "עשהאל", שיצא לאור ב-1978 - אמצע "הקריירה" של מגד - הוא ספר נפלא ממש. עשהאל, גבר בודד, שקט, מופנם וישר-דרך, יוצא מושבה מהגליל התחתון (מעין כפר תבור שכזה), גר בתל אביב ועובד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הבעיה של עשהאל היא שהוא לא שייך. הוא לא שייך למושבה המיושנת שמזמן אינה מעניינת אותו, וגם לא לתל אביב בה נדרשים חושים חדים יותר כדי להצליח, לרכוש חברים, למצוא בת זוג. שלוש נשים בחייו - שתיים בתל אביב: איה, האמנית, העדינה והבלתי יציבה, ואופירה הסוערת והמתירנית. שתיהן מחבבות את ... המשך לקרוא

עמיחי

ספר קליל וחביב, רחוק מלהיות יצירה ספרותית או סיפור מרתק. אבל נעים לקרוא בסדר. לא כל כך מובן מה רצה הסופר הדגול להביע בסיפור הכתוב כיומן אישי של עשהאל. יש בסיפור החמצה של ביטוי רגשות ואמירה מסוימת על הלכי רוחו של הגיבור. תקראו, מעניין מה אתם תחשבו ...... המשך לקרוא

ארד

מעבר לסיפור עצמו, אהבתי את חידושי הלשון המרעננים של הגיבור המספר. פרט אחד משך את תשומת ליבי - הגיבור עובד בעבודה די ממוצעת, אך מחזיק בדירה משלו בתל אביב ובמכונית לא רעה, מה שהיום לא קל גם עם משכורת די טובה. מאין הכסף?... המשך לקרוא

דימה

מעניינת האמירה כי אין מדובר בתמהוני אלא בהלום קרב, מסכים איתה במידת מה. ניתן להבין כי עשהאל מתמודד עם טראומה קשה מאד שעבר במהלך הקרבות בצבא, זה מתבטא בחלומותיו שתוקפים אותו, ובקשייו ליצור חיים חברתיים תקינים. אופן התנהלותו והליכותיו יכולים להראות מוזרים במקצת לסובביו וגורמים לאנשים שבקרבתו לחוש חוסר נעימות מסויימת, נראה כי הם אינם יודעים כיצד "לאכול" את הטיפוס. ישנה תחושה כי איבד את שמחת החיים במידת מה. התנהלותו איטית ועייפה והיא מתאפיינת בחוסר רצון וחשק. אין לו שאיפות של ממש, ייתכן כי איבד משמעות מסויימת בחיים. הוא סוחב עמו חוויות של כשלון אשר "י... המשך לקרוא

קורא21

ספר יפה נעים לקריאה. הגעתי אילו בטעות התכוונתי לקרוא את עזאזל / בוריס אקונין זו פעם ראשונה(ולא האחרונה) שאני קוראת את אהרון מגד. שפתו עשירה מאוד רוחב ידיעותיו בנושאים שונים מרתק. הספר נכתב בשנות ה-70 והוא מצליח להביא את נוף האנשים שחיו אז בארץ דרך מפגשיו של עשהאל, יליד מושבה בגליל שחי כפקיד לסטטיסטיקה בת''א לאחר שחרורו מהצבא עקב פציעה : תל-אביב הבוהמיינית וסיפורי גבורה של אחרי מלחמה.. מול החיים במושבה ותיקה בגליל אצל אימו (הלא קלה...),שהיא זן נדיר אפילו בביתה שבגליל. נראה כי אינה רוצה כלל להתקדם מזמן דור הנפילים <ביאליק וחבריו> בעיקר היא משמרת בטר... המשך לקרוא

שירית

ספר ערוך היטב הגיבור פאסיבי כמו ב"סיפור פשוט" של עגנון והוא מנסה לזרום בתמימות ללא הערכות נכונה למול המציאות הערמומית והאכזרית של הסובבים אותו שווה לקרוא יותר מפעם אחת-סיפור "אהבה" או "קשר" שהוא מלכתחילה לא אפשרי אבל הרבה פעמים מתקיים במציאות בא"י הסיפור שבו הקורא רוצה ומצפה ומקווה שהתום ינצח את הערמומיות למרות שזהו קרב אבוד מלכתחילה... המשך לקרוא

דן-1

מקסים, מקסים, מקסים. אני ממש עצובה שסיימתי לקרוא אותו.... המשך לקרוא

shirakam