ביקורת ספרותית על עשהאל - ספריה לעם #241 מאת אהרן מגד
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 ביולי, 2009
ע"י קורא21


מעניינת האמירה כי אין מדובר בתמהוני אלא בהלום קרב, מסכים איתה במידת מה. ניתן להבין כי עשהאל מתמודד עם טראומה קשה מאד שעבר במהלך הקרבות בצבא, זה מתבטא בחלומותיו שתוקפים אותו, ובקשייו ליצור חיים חברתיים תקינים. אופן התנהלותו והליכותיו יכולים להראות מוזרים במקצת לסובביו וגורמים לאנשים שבקרבתו לחוש חוסר נעימות מסויימת, נראה כי הם אינם יודעים כיצד "לאכול" את הטיפוס.
ישנה תחושה כי איבד את שמחת החיים במידת מה. התנהלותו איטית ועייפה והיא מתאפיינת בחוסר רצון וחשק. אין לו שאיפות של ממש, ייתכן כי איבד משמעות מסויימת בחיים. הוא סוחב עמו חוויות של כשלון אשר "יושבות" עליו ולכן הוא אינו מאמין בעצמו, למרות העובדה שהוא אדם חכם ומוכשר. הוא אינו מאפשר לעצמו "לצאת מעצמו" ולנסות דברים חדשים ולכן הוא לא ממצא את חייו אלא יותר צף בהם. בניגוד לאנשים ששופטים אותו מהכרות שטחית וחיצונית, מי שנחשף אליו מקרוב ובאמת מעוניין להכירו ולשהות במחיצתו נשבה בקסמו ומגלה אדם מעניין עם עולם פנימי עשיר מאד. לעיתים נראה כי טוב לו בבדידותו ושהחברה היא זו שאינה מקבלת אותו כפי שהוא מפני שאינו משחק לפי כלליה. התלבטויותיו ורגישותו הופכות אותו לאדם מורכב יותר ויוצרות דמות מעניינת.
מסכים עם כך שחלק מקטעיו עם אמו משעשעים ומשכילים.
אני כעת קורא את הספר ומאד נהנה.
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



0 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ