ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 במאי, 2009
ע"י שירית
ע"י שירית
ספר יפה נעים לקריאה.
הגעתי אילו בטעות התכוונתי לקרוא את עזאזל / בוריס אקונין
זו פעם ראשונה(ולא האחרונה) שאני קוראת את אהרון מגד. שפתו עשירה מאוד רוחב ידיעותיו בנושאים שונים מרתק.
הספר נכתב בשנות ה-70 והוא מצליח להביא את נוף האנשים שחיו אז בארץ דרך מפגשיו של עשהאל, יליד מושבה בגליל שחי כפקיד לסטטיסטיקה בת''א לאחר שחרורו מהצבא עקב פציעה :
תל-אביב הבוהמיינית וסיפורי גבורה של אחרי מלחמה.. מול החיים במושבה ותיקה בגליל אצל אימו (הלא קלה...),שהיא זן נדיר אפילו בביתה שבגליל.
נראה כי אינה רוצה כלל להתקדם מזמן דור הנפילים <ביאליק וחבריו> בעיקר היא משמרת בטרחנות אך גם בעיקשות והתמדה את השפה העברית.
עבורה לכל מילה יש נשמה.
אלה,אגב, קטעי קריאה משעשעים ומעשירים.
אימו של עשהאל בקיאה בדרשות ומסכתות(מסכת סוכה למשל) כמו אחרונת הרבנים ועם זאת היא איכרה גאה עובדת אדמה שהעלתה על מזבח הפרחת השממה את לימודיה האקדמים.
אני באמצעו של הספר.
המחשבות שעולות לי תוך כדי קריאתו הן שונות ממה שכתוב על כריכתו- כי זהו יומן של תימהוני..: לדעתי הסיפור הוא כלל לא על איש תימהוני אלה על אדם עם הלם קרב!!שזיכרונותיו עולים וצפים .
התחושה כי הוא פאסיבי או תמים היא נכונה,
אך אני התרשמתי שניתן ליראות זאת מאד זווית:
מצד אחד מגד מביא את תל-אביב הפורחת תרבותית.תחילתה של ההתרחקות וההתכנסות לבועה התל אביבית שלא רואה מקצה אפה, אחרי מלחמה וניצחון, כל מפגש שלה עם הגליל זו "חוויה קסומה" כאילו זה עתה נחתה על הירח...
מצד שני הישוב בגליל שחלק מועט מבני גילו של עשהאל נשארו להמשיך לעבוד בחקלאות.
ובאמצע, עשהאל - אילו שהלכו למלחמות מתוך החינוך של אהבת הארץ והכנות האמיתית לשמור עליה.
במלחמה החיים התפוצצו להם בפנים.
הם נשארו בלי סיפור גבורה לספר,ואולי ערך שמירת האדמה...נתערער להם?
והם נפלו בין הכיסאות-תימהונים...
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
