ביקורות ספרים על הספר אפי בריסט - ספריה לעם #278

אני אוהב מקרי קצה. אני אוהב לראות את הניתוח והפישוט ובכלל ההצגה, של מקרים ורגשות שנחשבים למקרה קצה. תיארתי לעצמי שהספר הזה יהיה מאופיין בקצת משהו שונה ולא רגיל מסתם רומן רומנטי, אחרי הכל נטען עליו ש"מקומו בספרות הגרמנית כמקומן של אנה קארנינה בספרות הרוסית ושל אמה בוארי בספרות הצרפתית" שעליהן דווקא כן שמעתי (ולא קראתי). אז החלטתי לקרוא אותו כהפסקה בסדר הקריאה הרגיל שלי, ולו כדי לקבל איזה רקע אפילו אם מועט, על אנה קארנינה הארוך ומאדאם בובארי שעוד לא קניתי. והאמת היא שלא התלהבתי. אולי הסגנון הזה הוא פחות ממה שאני מתחבר ואולי ציפיתי ליותר, אבל מעבר לת... המשך לקרוא

oziko

את הרומן הזה קיבלתי מידידה טובה שנוהגת כמעט בכל ביקור להגיע עם ספרון קטן מהסוג הישן והטוב (נדמה לי שכבר סיפרתי עליה) ותמיד היא מגישה אותם בחרדת קודש וחורצת : "זו פנינה אמתית, קראי !" ולא מוסיפה . ואפי בריסט הוא אחד מהם. תיאודור פונטאנה כתב את הרומן בשנת 1894 וכבר יישר קו עם "אנה קרנינה" של טולסטוי (1877) ו"מאדם בוברי" של גוסטב פלובר (1856). שלושתם אגב עסקו בניאוף – בגידה, וכולן היו קורבנות של אותה התקופה. תקופה קשוחה, שדרשה כבוד, ציות ומשמעת וכיבוש הרגש, וכל מי שהעז לנהוג בניגוד למוסכמות דינו היה נידוי וחרמות. אפי היא אישה צעירה בפרוסיה, בת למשפחה אמידה ומיוחס... המשך לקרוא

אירית פריד

אני כותב את דעתי אחרי שעבר זמן רב מקריאת הספר. העדפתי אותו על אנה קרנינה. אופן החשיבה של הספרים שונה. השוואה אצל טולסטוי מול אירוניה דקה אצל פונטנה. טולסטוי מבקש מהקורא לחזור ולשהוות כל הזמן. לדוגמה, כמה השוואות. בין הזוג הנורמטיבי שמקים משפחה (קיטי ולווין), לבין הזוג שיצא מהנורמה (ורונסקי ואנה). להשוות בין דולי וילדיה לאנה וילדיה. בין לווין השומר על עולמו הפנימי תמיד ולכן עיקבי לבין ורונסקי שהולך לאן שהלב לוקח אותו ברגע אחד. ביחס לסוף הספור, ניתן להבין דרך השוואות לאנשים אחרים מדוע לווין הוא האיש שנשאר בסוף לחשוב מחשבותיו. האיש היחיד שהצליח לשמור ... המשך לקרוא

o o

מקומה של אפי בריסט בספרות הגרמנית הוא כמקומן של אנה קארנינה בספרות הרוסית ושל אמה בובארי בספרות הצרפתית.... המשך לקרוא

enric