ביקורות ספרים על הספר הזעם והגאווה

פלאצ'י מוציאה בספר זה את זעמה על כל הסובב אותה. עיקר זעמה מופנה כנגד המוסלמים המהגרים באלפיהם לאירופה וכנגד הממסד והממשל שאינם מבחינים מה קורה. היא קוראת לאנשי שמאל "צרצרים" כי הם רק מצרצרים בדבריהם מבלי לחשוב בהגיון. היא מציגה את תוצאות ההגירה ההמונית המוסלמית לאירופה ואיטליה בפרט. כתיבתה זכה ועניינית, לעיתים גסה וזועמת ביותר. לטענתה האיסלם מנסה להשתלט על אירופה ע"י הצפתה בפליטים ובמבקשי עבודה מוסלמים. המוסלמים לא מתערים בחברה אלא בונים חברה בתוך חברה, יש להם את האיטליזים, המסעדות ומקומות הבילוי שלהם ואת המסגדים שצצים בכל מקום. היא מראה שהאיממי... המשך לקרוא

משה

אוריאנה פלאצ'י, ילידת 1926, איטלקיה מטוסקנה, חשבה שכבר ראתה הכל בחיים. בתור כתבת שסיקרה מלחמות על פני כל הגלובוס, ראיינה את הבולטים באישים של המאה ה-20, ישבה בביתה בניו יורק, כשהיא עסוקה בכתיבת ספרה החדש. מסיבה לא ברורה, נבואת לב נגיד, הודלק מקלט הטלוויזיה המפריע לכתיבה בדרך כלל, רק כדי ליפול על התמונות הראשונות של הפגיעה באחד ממגדלי התאומים. גם לעיניים שראו כבר כל מוות אפשרי, התמונות הללו היו בלתי נתפסות. בעודה יוצאת מביתה נפגע המגדל השני. התוצאה, אחד המגדלים נשאב לתוך עצמו וקרס, השני פשוט נמס והתמוטט, כמעט 3000 הרוגים ישירות ועוד מאות בעקיפין במבצעי ההצלה... המשך לקרוא

מורי

אין כל מתאם בין אנשים חכמים לאנשים הגונים. למען האמת, אם יש מתאם, הוא יותר נוטה להפוך. כלומר החכמים יודעים בעיקר לדאוג לעצמם. לארגן לעצמם את העניינים ושימות העולם. אני קורא עכשיו את 2 ספריה של אוריאנה פלאצ'י ("הזעם והגאווה" ואת זה שבא בעקבות התגובות אליו "כוחה של התבונה"). מדובר באישה (איטלקייה גולה שחיה בארה"ב), שנפטרה אומנם ב- 2006, בגיל 77, אבל השאירה כאן דברים. היא עסקה בעיתונות החל מגיל 16, ובהמשך כעיתונאית בי"ל, סיקרה תקופה סוערת במיוחד בתולדות האנושות, כולל את כל אזורי הסכסוך המשמעותיים בעולם. האישה הזו הייתה מיזוג אנושי מיוחד של חוכמה רבה, השכלה רחב... המשך לקרוא

אבי