ביקורות ספרים על הספר החברים שלי
|
נתן זך כתב פעם כי "כשבדידות אינה פחד, נולדת שירה". אני אמנם אוהבת את השירה הזה ובכלל את המילים של זך, אך בכל זאת רוב הפעמים אני לא מסוגלת לצלוח את שלוש המילים הראשונות. תמיד אני נעצרת שם, לא מבינה, תוהה. כי מה זאת אומרת "כשבדידות אינה פחד"? הרי בדידות היא היא הפחד עצמו. מהחיים, מאנשים, מחששות, מחוסר בטחון ומבוכה, ואולי בעיקר מעצמנו.
זה עניינה הרי של הבדידות. לא האחרים, אלא העצמי, על זרותו הנוראית והאפלה. אולי זה גם עניינו של הספר הקצר והנפלא של עמנואל בוב (Bove).
הכותרת נשמע לרגע כמו כותרת חיבורו של תלמיד בכיתות הנמוכות של בית הספר (ואולי אפילו מזכיר בשמץ את הח... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
"כשאני מתעורר, הפה שלי פתוח."
ספרות עירומה. מנת גורמה שמוגשת קרה במסעדה צרפתית, שניים וחצי ביסים ב430 שקלים, על חשבון הבית. רחוק שנות אור מספרות אמריקאית אופנתית, מטוגנת בשמן עמוק, רוויה במסרים ומחוות סמויות.
"למען מעט חיבה הייתי מתחלק בכל מה שיש לי: בכספי הקיצבה שלי, במיטתי."
ויקטור מקל, תימהוני, מובטל, בודד, עני, מתקיים בקושי מקיצבה חודשית של פצועי מלחמה, נודד ברחובות פריז ללא מטרה מוגדרת, בחיפוש נואש אחר מעט חיבה. המעטים הנעתרים לגישושי ההתחברות שלו, מתבררים עד מהרה ככאלה שאינם נרתעים מלנצל את המעט שיש לו להציע, ולשכוח ממנו לחלוטין מיד אחר כך.
"יש רגעי... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני רוצה לספר לכם על סופר נשכח והספר שכתב שרבים רואים בו יצירת מופת. "החברים שלי" שראה אור בשנת 1923 הוא אחד מאותם ספרים שאין סיכוי שיכחדו עם הזמן ואולי הסיבה לכך נעוצה באותנטיות המתפרצת מתוכו. חייל משוחרר בפריס החי על קצבת נכות חלקית רוצה להתחבר אל הזולת ולהכיר אנשים בתקווה שיהפכו לחבריו. טוב ליבו ונדיבותו אומנם עוזרים לו בכך, אך בסופו של יום מביאים עליו לא יותר מאשר מפח נפש.
הספר על 119 עמודיו הוא סיפור עצוב על בדידות שיש בו גם מן התקווה, סיפור מינימליסטי שכל מילה בו מדודה וככול שהקריאה בו מתקדמת, אי אפשר שלא להזדהות עמו. הסיפור נוגע באותם רגשות שאנ... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
