ביקורות ספרים על הספר אל תגידי לילה - מהדורת 2009 - צד התפר #

עמוס עוז בתחילת דרכו, בין הספרים הראשוניים שלו. אני פחות התרשמתי מהעלילה. לכן דרגתי כך את הספר. אך התיאורים שלו קסמו לי עד מאוד. גם תיאורי הנוף המדברי וגם תיאורי הטבע האנושי בדמויות של הסיפור.... המשך לקרוא

מימי

באמצע שנות השמונים עבר עמוס עוז לגור בערד. הספר הזה יצא לאור באמצע שנות התשעים, כך שניתן להניח שהעיירה על אווירתה ואולי אף חלק מטיפוסיה משוקעים בתפאורה של הסיפור, עיירת מדבר דרומית מרוחקת, ובסיפורו של עוז גם מבודדת, ומכונסת בתוך עצמה. אחרי שסיימתי לקרוא ראיתי שמשום מה בגב הספר בחרו לתאר את הסיפור כסיפור קומי ואת הדמויות כדמויות קומיות. כנראה שהכותב לא קרא את הספר. נכון, יש איזו דמות קומית שולית אחת שמבליחה פה ושם ומנסה להניע את הגיבורה, אבל חוץ מזה שעמוס עוז כנראה לא מעוניין ואולי גם לא מסוגל, לכתוב קומדיה, נועה ותיאו הן שתי דמויות אולי הרחוקות בי... המשך לקרוא

יוֹסֵף

עמוס עוז במיטבו. עמוס עוז לא צריך המלצות שלי. מיי שאוהב אוהב ומי שאינו אוהב אינו אוהב. לספר הזה חזרתי (קראתי גם בעבר ). משום שיש בו הרבה שפיות - נורמליות שמאפיינת ספורים שאינם גדולים מהחיים. הוא מצליח ליצור דמויות אמיתיות כאלו שאנו מכירים מחיי היום יום שלנו. ובשפתו הרהוטה ובספר זה גם לא מתימרת! מפגיש את הקורא להתארח בביתם בעיר הדרומית מצליח "לאפות" ספור שיש בו מרכיבים שמאפשרים לנו להתבונן בהם ובנו בעינים פקוחות. בהחלט קריא. ספר טוב ומי שמתלבט בבחירת ספר שינעים את זמנו ללא "סופרליטיבים" ימצא ואולי אפילו מעט נחמה בעולם שקירותיו נסגרים עלינו. לסכום ... המשך לקרוא

מיכאל

בשבוע שקראתי את הספר עלו לכותרות שני אירועים הקשורים לילדים. האחד - ערעורו של רוני רון על גזר הדין שהוטל עליו בעניין הרצח הבלתי ניתן לתפישה של הילדה רוז. והשני – התינוקת שנשכחה במכונית על ידי אביה, שקיבל שיחת טלפון ממשרדו. ילדים, אותו חוט שידרה דק של אושר שמלווה אותנו בחיינו. אותו מקור שמחה אינסופי מחד גיסא ומקור של תסכול, כעס וחרדה, הם אלה המניעים את העלילה של הספר "אל תגידי" לילה". ילדים שנולדו ואיבדו את עצמם לדעת. ילדים שמעולם לא נולדו וילדים שנכספים אליהם. וגם הכמיהה שקיימת בכל אחד מאתנו להיות שייך. שיהיה לי מישהו לחבק. שאשתייך למשפחה. לקבוצה. לק... המשך לקרוא

כלנית

אל תגידי כלום...... המשך לקרוא

אורח