ביקורות ספרים על הספר Curriculum Vitae

אני מרגיש שאחרי שאני אכתוב את זה, אני ארצה לקרוא את הספר שוב פעם. כי זה גדול עליי. יואל הופמן הוא עוף מוזר מאוד גם בין כל העופות המוזרים של הספרות הישראלית. פה, בפרקונים קטנים שהם תיעוד קטן מחיים שלמים, מרגישים קצת כמו מה שפליני אמר כשהוא הציג את "שמונה וחצי" לקהל הסובייטי: "תארו לכם שאתם שותים בבר וכשאתם עומדים לצאת ותופס אתכם בדש המעיל שיכור שלא נותן לכם ללכת והוא מדבר ומדבר ומדבר ורוצה שתקשיבו לכל מה שיש לו לומר". ההבדל היחיד שהופמן לא שיכור. הופמן יושב איתך אל תוך הלילה על פרטים מחייו ואולי מדבר איתנו על גדולת שגרת החיים. על הדרך הוא מביא מהפילוסו... המשך לקרוא

tHeDUDE

כשבאתי לדרג את הספר גיליתי שכבר קראתי אותו בעבר ונתתי לו שלושה כוכבים, לא מבינה איך. האיש משורר ופילוסוף, האמת שצריך לקרוא אותו לאט כי השירה הפרוזאית שלו מלאה במשפטים נהדרים ואמיתות שנשארו חקוקות בזכרונו מימי ילדותו והלאה. והפעם הוא מקבל אצלי את מלוא חמשת הכוכבים כי פשוט אתה הולך איתו ברחובות האלה של שנות השישים והשבעים ברמת גן ובחיפה עם המכולות ובעלי המלאכה הקטנים וכל הטיפוסים האלה שחיים את זכרון השואה ואת החוסר הגדול. נהדר יואל הופמן.... המשך לקרוא

אלזה

"אני יכול עכשיו לגלות סוד, לבית הספר עממי שברחוב הרצל פינת הרב קוק (שהיה שייך לציונים הכלליים) היו כנפיים. נכון, בדרך כלל הכנפיים היו מקופלות, אבל בבוקר, כששרנו "אדון עולם" (אשר מלך וכולי) הוא (כלומר בית הספר) פרש את הכנפיים ויכולת לראות אותן מן החלון" ... המשך לקרוא

יוסי

[1] שכחתי מתי זה היה, אולי ב-20 לאוגוסט 2013 [? ואולי ב-21 ואולי לא]. היה שם אור והריח של הספריה, והיתה שם הספרנית הוותיקה [זו שלא מתרגזת כששואלים שש פעמים]. גם אני נכנסתי, וגם היה שם קשיש עם סלים ומכשירי שמיעה [אולי היה זה בלוטוס?]. נמאס לי מהספרים הרגילים, או מהסופרים הגדולים, ביקשתי 'משהו אחר' [והספרנית צחקה]. אז הזקן והסלים [או מישהו אחר/ת] אמר יש את יואל הופמן. וראיתי שיש. [2] בא נדבר על אטמוספירה, או על משהו אחר ענק [שבאוניברסיטה קוראים טרנסצנדנטלי], אז יש אטמוספירה, ויש מתחתיה יואל הופמן. לא שידעתי את זה, אבל כך הבנתי מהספר, שיש יואל הופמן. [3]חיפוש Google לא מספק... המשך לקרוא

מתלמד

כמו שיחה עד אור הבוקר, שזיכרונה והשפעותיה ניכרות גם שנים מאוחר יותר, כך נדמה לי שבכל רגע בו אשוב לקרוא את הספר הזה, הוא כאילו ניכתב בדיוק בשביל אותו הרגע. מחר, בעוד חודש, בעוד עשור, הורה לילדים, מאושר או מבולבל עד אימה. ובכל זמן הספר הזה כמו נכתב עליו במיוחד, קורות חיים של אחד וכל אחד.... המשך לקרוא

עודף

ערבוביית שירה-פרוזה-פילוסופיה כעין זאת לא נראתה כמעט בכלל בספרות העברית; ולמעשה, אין הרבה צורות של אנדרלמוסיה, מסוג הערבוביה המדוברת, שתבניות ניסוחן ואופני כתיבתן שיוו להן צורה מתקתקה וגדושת עליצות כמו זו המופיעה בספר קוריקולום ויטיי של יואל הופמן. באין כל מִסְפּוּר של עמודים ובחוסר-קשר (הקרוב מאוד ללהיות מוחלט) בין רגע אחד, מן הרגעים המסופרים, למשנהו - מגיש המחבר המוכשר הזה לקוראיו מאה (פחות או יותר או בדיוק) אפיזודות מתוך חייו ומתוך אירועי זולתו וכל אשר סבב וסובב אותו בימי ילדותו, שירותו הצבאי, לימודיו האקדמיים, נישואיו, לידת ילדיו, שהותו ביפן וג... המשך לקרוא

Asterism

בשפת שירה שסוחפת אותך כאל נחל לסיפור מדהים ,כתיבה שמחייבת לחזור אחורה ולו רק להבין כמה עומד מאחורי הפשטות שבמילים- עולם שלם -סיפור מדהים-כתיבה שאין לה הרבה מתחרים-לבטח העבור עוד כמה לילות עם הספר בקריאה שנייה ושלישית . לא אנסח את הספר כחובה-אלה יותר כזכות. "תארו לכם יהודי והיהודי יושב על כיסא והכיסא בעולם.את בדידותו הגדולה של היהודי . לכמה חלל נזקק אדם עם כיסא וכמה חלל ניתן" ... המשך לקרוא

מיה אליה