ביקורות ספרים על הספר וזה הסוף

כמה זקן צריך להיות כדי להחשב "זקן" באמת? נגיד - שמונים זה זקן? אני מסתכלת על אבא שלי בן השמונים, ולא נראה לי. נכון שיש לו שיער לבן, גם לי יש. נכון שהוא צריך תרופות בגלל הלב, נכון שאם הוא נוסע באוטובוס ומפנים לו מקום, כדאי מאוד שהוא יגיד תודה ויתיישב, כי כבר קרה שהוא נפל ככה באוטובוס ושבר חוליה בצוואר. נכון שהוא לא שומע טוב, וכדאי שיהיה לו מכשיר, אבל הוא סתם מסרב, והוא לא שומע כבר כמה עשרות שנים. אחי התקין מכשיר שמיעה והוא עוד לא בן ארבעים. אז אולי אלה לא הנתונים הפיזיים ולא מידת הבריאות, וגם לא התפקוד והקניות בשוק, אלא החשיבה המיושנת והמקובעת וחוסר הגמישות המ... המשך לקרוא

נצחיה

**** בדומה ל"בדידותו של קורא המחשבות" - אחד מספריה הקודמים של דלית אורבך, גם נקודת המוצא של "וזה הסוף" היא ניסוי מחשבתי מעניין של "מה היה קורה אילו", וכמו קודמו הספר לא משכנע, תפל ומתפזר בין תובנות צפויות וחסרות עוקץ. קמיליה בת השמונים נמצאת בסוף חייה, מרותקת למיטתה במוסד לדיור מוגן. בסופו של דבר, כצפוי, היא מתה, המוניטור שלצד מיטתה מנגן את סימפוניית המוות בעלת התו האחד, אך הפלא ופלא, לאחר כמחצית השעה הצפצוף פוסק, קמיליה שבה לתחייה ומאותו רגע ממשיכה לחיות כמי שביצעה פניית פרסה במשעולי החיים ומתחילה לחיות לאחור, נעשית צעירה ובריאה יותר מרגע לרגע, מיום... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

דלית אורבך היא כנראה סוג של קוסמת כי היא מצליחה לכתוב שונה מכל סופר ישראלי אחר בימינו והיא עושה זאת בכישרון רב. אחרי שנתקלתי בספר הראשון שלה, "קונפטי", בפעם השנייה, ורק אחרי שקראתי אותו נזכרתי שכבר קראתי אותו פעם והוא השאיר עליי רושם רב בלי שזכרתי את שם הספר והסופרת, נתקלתי בספר הזה בחנות יד שנייה ומיהרתי לרכוש. הרעיון של לחיות אחורה מרתק בעיניי והספר "וזה הסוף" הוא התגשמות כל הסיוטים והמשאלות שיש לי לגבי החיים והמוות מאז שאני זוכרת את עצמי. הסיפור מתחיל בסוף, קמיליה, אחת מגיבורות הספר, מתה בתחילתו ואז קמה לתחייה ומתחילה לחיות הפוך, ככל שהשנים עוברו... המשך לקרוא

Reut.Zaro

כתיבה צבעונית ומעניינת בשילוב סיפור מקורי שמעורר מחשבה. בקיצור הפתעה מסופרת לא ידועה שספרה התגלגל לידי במקרה כמו כל הדברים הטובים... המשך לקרוא

מטפלת

האיטיות של הספר התישה אותי, אבל הסיפור מעניין ומסופר יפה. הסוף קצת קטוע אבל סביר. ... המשך לקרוא

עדי

סיפורו המופלא של בינג'מין באטן ... המשך לקרוא

דיבשונית

הייתי צריכה קריאה שניה בכדי לסיים את הספר, חייבת לציין שנהנהתי ממנו הרבה יותר בפעם השניה. הספר טיפה מייאש באיטיות שלו בהתחלה, אבל שווה את המאמץ. בהחלט ספר מרגש ומעניין.... המשך לקרוא

מור

ספר מענין,אבל העלילה די תקועה הרבה פעמים. אהבתי את הספר,ואת הכתיבה של דלית אורבך (: אחרי שסמתי לקרוא אותו חשבתי עליו המון זמן,ספר טוב עם סיום לא צפוי.... המשך לקרוא

Yuli

אני בערך באמצע הספר, לפני שקראתי לא הבנתי את הביקורות הטובות שכתבו אחרים על הספר וזאת בגלל הנושא המוזר שעליו מתבססת העלילה. למרות האמור החלטתי לקחת סיכון ודוקא כן לקרוא הספר. ועשיו אני בהחלט מבינה את חוות הדעת הטובות שכתבו על הספר למרות הנושא המוזר עליו מתבססת עלילת הספר. קשה לי לעזוב את הספר מהיד וזאת למרות שלא מדובר בכלל במותחן. הספר רגיש סוחף אמיתי וחזק. ... המשך לקרוא

זלי

כתיבתה של דלית אורבך קלילה וקולחת, היה נעים לי לקרוא אותה, אבל לא יותר מזה. היא משתעשעת עם הרעיון של, אם היינו בעצם יכולים לחיות את חיינו לאחורה, מה היה קורה ? זאת אומרת, להיוולד מחדש בגיל 80 או 90, לחיות עם כל הידע שלנו, אבל לאחורה ? מי לא השתעשע ברעיון המבריק הזה ? (קדימה מדענים, תיישמו אותו !) בסך הכל, רעיון מעניין מאחורי הסיפור. מתאים לקריאת סופ"ש. תהנו.... המשך לקרוא

אינשם

כתיבה טובה וקולחת מחפה על עלילה שלא באמת מתקדמת לשום מקום, מה שדי אירוני ביחס לסיפור המרכזי. על פניו נראה שאי אפשר "ליפול" עם הספר הזה- הוא שנון, מקורי ומעניין. אבל יש לו בעיה מרכזית אחת- הוא מנוכר. לא הרגשתי שמץ סימפטיה למי מהמדמויות בו. הוא כמעט אנליטי בתאורים שלו, גם אלה המשפחתיים והרגשיים יותר. כמעט אילצתי את עצמי לסיים אותו, ולדעתי זה אחד הדברים היותר בעייתיים שאפשר לומר על ספר, וחבל כי הקודמים שלה מצוינים.... המשך לקרוא

shadowboxer