ביקורות ספרים על הספר שמועות על גשם
|
הכרתי איש אחד כזה. אולי לא בדיוק, אבל דומה. הוא גדל בבית ייקי על הכרמל. אמא שלו לימדה פסנתר, האבא היה מהנדס. בית תרבותי. אנשים משכילים. הוא למד לנגן וקרא הרבה. אחר כך הלך ללמוד רפואה והיה רופא ומנהל מחלקה והמשיך לנגן ולקרוא הרבה.
הוא חשב שחשוב לקנות דעת ולהרחיב אופקים. את הילד שלו הוא שלח ללמוד לנגן על פסנתר אבל כשהתברר שכשרון גדול לזה אין לו השיעורים נפסקו והוא שוגר אל שדות הטניס, רק עד שהתברר שפדרר הוא לא. נבדקו עוד כמה אפיקים עד שנמצא איזה מורה דגול לחליל צד, מישהו שצריך היה לנסוע אליו במשך שעה פר כיוון, אבל הילד הצליח אז שם הוא נשאר. אה, אף אחד לא שאל ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
כאשר סיימתי את לימודי בביה"ס לתיירות של אוניברסיטת חיפה ועמדתי לפני הכנת עבודת הגמר, היה לי ברור שזו תהיה עבודה על דרום אפריקה. היו לכך כמה וכמה סיבות.
שנים ארוכות הייתי פעיל בארגון אמנסטי ונטלתי חלק במאבק לביטול עונש המוות במקומות שונים בעולם. בין היתר עסקתי במה שקרה בדרום אפריקה בשנים הקשות של האפרטהייד. רמיסת זכויותיהם של השחורים בדרא"פ ע"י מפלגת השלטון במשך שנים ארוכות ותעשיית המוות במדינה בשנים אלו, הם שני נושאים שהעסיקו אותי מאוד.
שני ספרים שקראתי בעבר על דרום אפריקה נשארו חקוקים היטב בזיכרוני והיה להם חלק בהחלטתי לכתוב על דרום אפריקה: "ז... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דרום אפריקה. מזה 3 שנים שלא ירד גשם.
מרטין מינהארדט, תעשיין עשיר, מגיע ללונדון לוועידה עסקית. לאחר שהמשלחת של מדינתו פורשת משיקולים פוליטיים הוא נשאר בגפו במלון במטרה להעלות על הכתב את קורות החודשים האחרונים מלאי התהפוכות.
מבוא קצרצר: ה"אפריקאנרים" הם צאצאי המתיישבים הלבנים הראשונים בכף, ומקורם בעיקר בהולנד וצרפת (אי שם לפני כ-350 שנה). 150 שנה אחריהם הגיעו הבריטים. במאה ה-20 המדינה נעה בין שלושת הקטבים – האפריקאנרים, הבריטים והשחורים (חלקם ילידים מקוריים, רובם עבדים שהובאו ממקומות שונים), כאשר מדיניות האפרטהייד (הפרדה) המפורסמת הובלה ונתמכה בעיקר ע"י... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
