ביקורות ספרים על הספר הסיפור היחיד

# אני אוהבת את בארנס. זה לא שאני מתעלמת מהליקויים בכתיבתו – לפעמים הוא מתאמץ מדי להיות שנון, לפעמים הוא חופר (קצת) יותר מדי. אבל אי אפשר לפספס את הכנות בה הוא כותב, את הקירבה הגדולה שיש לו למושאי כתיבתו, את חוסר היומרנות ואת האמינות. סיגנונו הוא תערובת בין העיוני לסיפורי, ולפעמים יש הרגשה שקוראים כתבה מנומקת היטב על נושא שנעשה עליו תחקיר. אני מודה שאני מאפשרת לו מרווח יותר גדול של טעות משאני מאפשרת לסופרים שאני פחות אוהבת. אבל זה סיפור ידוע, העדפות. באנגליה של שנות השישים המשמימות, צעיר בן 19 מתאהב באשה בת 48. לא סיפור יוצא דופן במיוחד, זוכרים את "שרי" ש... המשך לקרוא

yaelhar

רומן בלתי אפשרי המתפתח בין אישה בת 49 לגבר בן 19. בארנס זוכה פרס הבוקר היוקרתי מציב את גיבורי הסיפור במצבי קיצון ונכנס לעומק נפש האדם כדי לפענח את אפשרויות הפעולה שעומדות לפניו. פול הוא נער מתבגר בן 19 המתאהב בסוזן בת ה49, אישה נשואה עם שתי בנות הגדולות אף הן מפול. סוזן אף היא מתאהבת בפול. הספר מתאר את היחסים בין השניים וסביבתם במשך כעשרים שנים, מההכרות המבטיחה והרומן הסוער בניהם ומשם ההתמודדות עם שלל מצבים והירידה הבלתי נמנעת, תוצר של יחסים בלתי אפשריים. בארנס חודר עמוק לנפש האדם ושם עוצמתו של הספר. אין לי ספק שקריאת ספר זה בשפת המקור תהיה מתגמלת אף יותר... המשך לקרוא

משה

לפני זמן מה המליצה לי ידידה טובה שאני סומך מאוד על טעמה הספרותי על הספר הזה, אבל בדיוק כשהגעתי לספריה גיליתי שהוא הושאל, ואף שלא קראתי עד אז שום ספר של בארנס, בכל זאת בהחלטה של רגע לקחתי ספר אחר אקראי של בארנס. באופן כללי אין ספרים רבים שהתחלתי ולא סיימתי. אולי זה מפני שאני נעזר בהמלצות של אנשים שאני מכיר את טעמם, אולי כי אני משתדל להשקיע קצת מחשבה לפני שאני מחליט לקרוא ספר (בכל זאת החיים לא כאלה ארוכים כפי שנדמה...). ואולי זה בגלל שריטה שיש לי בעניין שדוחפת אותי להמשיך לקרוא גם ספרים בינוניים, אולי בשל איזו תקוה סמויה. איך שלא יהיה אני חושב שהספר ההוא של... המשך לקרוא

יוֹסֵף

קצת חופר אבל נחמד ומקורי... המשך לקרוא

רוני pery

אם אתם ממהרים לחיים שבחוץ וצריכים שורה תחתונה ממני - קראו. ממליצה. קחו נשימה, יום נפלא. אם יש לכם זמן שניה לשבת, וכמו שדודה שלי אומרת: "לא בחצי טוסיק", אז יאללה, תעמידו קומקום ושבו רגע. זה פשוט מן ספר כזה שמזמין אתכם לשבת. לבהות קצת בעננים, ללגום תה בשלוקים קטנים. להניח פסיק בין המילים. סיפור יחיד נשען על הנחה "לרובנו יש רק סיפור אחד. אני לא אומר שרק דבר אחד קורה לנו בחיים: יש אינספור אירועים ואנחנו הופכים אותם לאינספור סיפורים. אבל רק אחד מכולם חשוב, רק אחד הוא בסופו של דבר סיפור שראוי לספר אותו. זה הסיפור שלי." גיבור הסיפור, גבר צעיר מאוד בן 19, שנות השישי... המשך לקרוא

זרש קרש

בארנס כמו בארנס - שולט ברזי הכתיבה, שנון, הומטריסטי כמו בריטי טיפוסי, ומגרה את הדמיון. סופר ששלושה מספריו היו מועמדים לפרס בוקר הבריטי, ובישראל כיבדו אותו השנה בפרס ירושלים לספרות. בשנה הבאה הוא אמור להגיע לירושלים לקבלת הפרס. הדמויות בספר "הסיפור היחיד" הן ארכיטיפים נצחיים, כמו למשל האישה הבוגרת והנער כמו הדמויות ב"גברת רובינזון" וכן הלאה. אבל בארנס בונה את הספר בדרכו שלו. אומרים שהוא סופר שמתעקש על שלו ואף מו"ל לא יגיד לו מה כן ומה לא לכתוב. כך ששני חלקיו הראשונים של הספר מספרים את הסיפור ואילו החלק השלישי והאחרון מנתח לעומק מערכות יחסים, רגשות, תובנ... המשך לקרוא

טרי

על "תחושה של סוף" של ג'וליאן בארנס יש כאן, בסימניה, מספר ביקורות מעניינות. קראתי אותו גם לאחרונה, אפילו באנגלית (אם זה היה לי קל לא הייתי טורח להשוויץ). לכן, אני מניח שמי שנהנה, אפילו בהסתייגות מסוימת (כמוני, מבקר שוויצר) יהנה גם מ"הסיפור היחיד". כמו ב"תחושה של סוף", גם כאן קיימת במוקד הכתיבה היזכרות רווייה בביקורת עצמית, אירוניה ו"קוליות בריטית". כמו שם, הסטודנט החכמולוג משנות ה-60 חוקר את עצמו בפרספקטיבה בוגרת, ומוצא או לא מוצא הגיון ברצף האירועים. ולמרות אלמנטים בעלילה שמשותפים לשני הספרים, הם לא תלויים מן הסתם זה בזה. הסיפור הוא על קשר זוגי בין בחור בן... המשך לקרוא

אלעד