ביקורות ספרים על הספר המוח שלי ואני

בכתיבה מדוייקת ואישית, מעומק האסון וההתמודדות איתו, מלב פועם ונרגש, עם עיניים עירניות לפרטים, נשר כותב לאט לאט את החיים מאז האירוע המוחי שעבר. הציור בכריכה (של גרשוני) מתאר ממש את הספר עצמו, את ההליכה האיטית והמהוססת, עקב בצד אגודל, בהתקדמות שהיא כמעט בלתי נראית לפעמים, בחזרה ספיראלית לאותם נושאים, לאותם מקומות בלב, ובהתרחבות איטית של החויה ושל מרחבי החיים, בצד אובדן ממשי וכואב. והבנאדם- נשאר בנאדם, גם בערפל ובריק שאליו הוא נפל. ספר חובה בעיני, פסיפס מרגש של הרבה רגעים כואבים, מופלאים, מורכבים. ... המשך לקרוא

נעה כרמל

דורון נשר עבר אירוע מחוחי לפני כשמונה שנים, והספר הזה מתאר בקולו את הדרך בחזרה לחיים. מבחינה רפואית דורון הוגדר כסובל מאפזיה, שזה אומר שאיבד את היכולת לדבר ושיתוק ביד ימין, ועוד. בפועל, המצב מורכב הרבה יותר. הוא מכניס את הקורא לעולמו, כמעט מהרגע שהתעורר והבין את מצבו. הוא מתאר את המסע שעבר בחצי השנה השיקומית בבית לוינשטיין, ואת דרכו בשיקום יומי אחר כך. את הקשר עם המטפלים השונים ועם המאושפזים האחרים, ואיך הוא מגייס את כוחותיו כדי להיאבק יום יום, מחדש, על השבת אוצר המילים לשימושו. נשר הוא איש של מילים. אינטליגנט, בעל חוש הומור ותפיסה חדה של המציאות. הכתי... המשך לקרוא

תמר-מילים

אני מוכרח לפתוח את חוות הדעת שלי הפעם בהצהרה שאני לא צופה באופן קבוע בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, בה מוגש בכל שבוע סיפור אחר אבל בתוכנית ששודרה בשבוע שעבר הייתי חייב לצפות. התרגשתי מאוד לשוב ולראות את דורון נשר על המרקע. הוא כידוע נעלם לנו לתקופה ארוכה בעקבות אירוע מוחי שעבר. פעם אחרונה ששמעתי עליו זה היה כשהיה נציג של קרן הקיימת לישראל בקליפורניה והוא תיכנן להקים חורשה לזכרו של משורר הביט, אלן גינזברג זכרונו לברכה. הצעד הזה בין נעשה בסופו של דבר ובין אם לא (מכיוון שבאותה תקופה זכיתי להיכלל באנתולוגיה שיצאה לאור של משוררים מכל העולם עם שיר שכתבתי ... המשך לקרוא

אהוד בן פורת