“ספר מעולה אחד מהטובים של אסימוב. הכתיבה קולחת ובהירה ומפגינה את כשרונו של אסימוב. הספר הוא המשך של מערות הפלדה העוסק בתעלומת רצח על פני כדור הארץ איך אין הכרח לקרוא את הראשון על מנת להבין ולהנות מהשני. בדומה לספר הראשון הבלש ביילי יוצא בלויית עמיתו הרובוט לפענח תעלומת רצח בכוכב לכת מרוחק ודליל אוכלוסין (סולריה) בה חיים האנשים בבידוד כמעט מוחלט באחוזות ענקיות שכל צרכיהם מסופקים על ידי מספר עצום של רובוטים זאת בניגוד לכדור הארץ הצפוף שם חיים האנשים בערי ענק מתחת לאדמה. האלמנט הכי בולט בספר היא הפוביה של האנשים בסולריה מלהמצא בסמוך לנוכחות אנושית כלומר לראות אנשים וכך מתפתחת שם תרבות ייחודית מאוד מעניינת שאינה מתקיימת בשום עולם אנושי אחר מכלל העולמות המיושבים בעתיד. מאוד מודגש בספר ההבדל בין תרבות כדור הארץ הצפופה שאנשיה סובלים מתוחלת חיים קצרה ואגורופוביה (אינם מסוגלים לשהות במרחבים פתוחים) לבין התרבות "ההפוכה" בסולריה שאנשיה מאריכי ימים ו"סובלים" מאוכלוסייה דלילה ומיזנטרופית וכל אורח החיים הנובע מכך. בסוף הספר מתגלות הפתעות נוספות ומסקנות של הבלש...”

“הייתי חייבת לקרוא כמה ספרים של אסימוב, כדי להשלים את החור ההוא בהשכלה, של מי שעדיין לא קרא ולא יודע מה זה.
אז עשיתי את זה.
שמחה שאחד הספרים שבחרתי לי הוא שמש עירומה, כי ביחס לספרים האחרים, הוא טוב בהרבה.
החוקים של אסימוב פתאום רלוונטיים הרבה יותר מפעם, בדור בהינה המלאכותית,
והדרך בה מי שיש לו אינטרס מצליח לעקוף אותם גם היא פתאום רלוונטית.
ובכלל,
כל השיח על הרובוטים, תפקידם, ואיך עצם מציאותם גורמת לריחוק בין בני אדם רלוונטית לגמרי.

אז באתי להשלים חור בהשכלה
ויצאת עם חור סתום +והרבה הרהורים עלינו, ולאן אנחנו והלכים עם הטכנולוגיה שלנו.”

“חבר של ברני ממש אהב, ככה הוא כותב: ספר מצויין, מטורף שהוא כתב את זה ב57, וחשב על זה, זה ספר כמעט נבואי”

“מעניין מאוד, מספק הרבה נקודות למחשבה על בני אדם- וכמובן על רובוטים.”