“הספר השלישי בסדרת הנוודים, כל ספר מספר על אח אחר במשפחת ואנסלו. אני לא יכולה להגיד שאהבתי את הסדרה הזו, אבל בהחלט נהנתי ממנה, מהאווירה ומהעולם השונה בנוף שהיא מציעה, אומנם יש המון אי דיוקים,אבל בכל זאת, סדרה קלילה להעביר את הזמן בתחילת הספר עד בערך האמצע לא יכלתי לסבול את הבחורה, היא הייתה ביצ׳ית בכוח, פמניסטית מהסוג הגרוע(אני לא אכין לך אוכל, אני לא שפחה! אבל אתה, תכין לי בכיף) ובכללי מעצבנת ומ”

“הספר הוא הספר השני בסדרת הנוודים. בספר הראשון מסופר על תיאה ולורנס, והספר השני הוא ספר גאה על ליאנדר אח של תיאה, ומארק החבר הכי טוב של לורנס. מה שאהבתי בספר הראשון היה בעיקר את האווירה הבוהמית, הצוענית, הקראוונים והריקודים סביב המדורה, מה שלא היה קיים בספר הזה כי ליאנדר יצא ממתחם הקראוונים, ועבר לגור בקראוון אומנם אבל במתחם של תיאה ולורנס, בחצר שלהם, בקראוון. מה היה קצת מאולץ, אבל ניחא. האמת, אח”

“אני לא יכולה להגיד שאני מאוכזבת מהספר הזה, כי לא באתי אליו עם ציפיות בכלל, אפילו ההפך, התחלתי אותו במחשבה שהוא יהיה גרוע בעקבות חברה שממש לא אהבה את הספר. והוא היה פחות גרוע ממה שציפיתי שהוא יהיה. אהבתי את האווירה הבוהמית אבל היו המון אי דיוקים, כי צוענים ובוהמים זה שני דברים שונים ובספר הפכו את זה לדבר אחד. הדמות הראשית, תיאה שבתחילת הספר מאוד חיבבתי את הבחורה הפרי ספיריט הזו, אבל אחריי שהבחור”

“הכריכה הזו קנתה אותי וכך נפל הפור. את הספר הזה ידעתי שאקרא! תוסיפו לזה שהוא עוסק בצוענייה, אני בפנים! אני אוהבת ללמוד על עמים ותרבויות בעולם. למדתי בעבר שני קורסים באנתרופולוגיה וזה רק חיזק את סקרנותי ללמוד עוד ועוד. כששומעים את המילה צועני ישר מדמיינים חבורת נוודים צבעונית, ססגונית, רועשת, רוקדת, נטולת דאגות וכן, גם כייסים. כשהבנתי שהספר עוסק בבחורה צוענייה, ישר עלתה לי לראש הטלנובלה המדהימ”

“הספר השלישי בסדרת הנוודים, כל ספר מספר על אח אחר במשפחת ואנסלו. אני לא יכולה להגיד שאהבתי את הסדרה הזו, אבל בהחלט נהנתי ממנה, מהאווירה ומהעולם השונה בנוף שהיא מציעה, אומנם יש המון אי דיוקים,אבל בכל זאת, סדרה קלילה להעביר את הזמן בתחילת הספר עד בערך האמצע לא יכלתי לסבול את הבחורה, היא הייתה ביצ׳ית בכוח, פמניסטית מהסוג הגרוע(אני לא אכין לך אוכל, אני לא שפחה! אבל אתה, תכין לי בכיף) ובכללי מעצבנת ומ”

“הספר הוא הספר השני בסדרת הנוודים. בספר הראשון מסופר על תיאה ולורנס, והספר השני הוא ספר גאה על ליאנדר אח של תיאה, ומארק החבר הכי טוב של לורנס. מה שאהבתי בספר הראשון היה בעיקר את האווירה הבוהמית, הצוענית, הקראוונים והריקודים סביב המדורה, מה שלא היה קיים בספר הזה כי ליאנדר יצא ממתחם הקראוונים, ועבר לגור בקראוון אומנם אבל במתחם של תיאה ולורנס, בחצר שלהם, בקראוון. מה היה קצת מאולץ, אבל ניחא. האמת, אח”

“אני לא יכולה להגיד שאני מאוכזבת מהספר הזה, כי לא באתי אליו עם ציפיות בכלל, אפילו ההפך, התחלתי אותו במחשבה שהוא יהיה גרוע בעקבות חברה שממש לא אהבה את הספר. והוא היה פחות גרוע ממה שציפיתי שהוא יהיה. אהבתי את האווירה הבוהמית אבל היו המון אי דיוקים, כי צוענים ובוהמים זה שני דברים שונים ובספר הפכו את זה לדבר אחד. הדמות הראשית, תיאה שבתחילת הספר מאוד חיבבתי את הבחורה הפרי ספיריט הזו, אבל אחריי שהבחור”

“הכריכה הזו קנתה אותי וכך נפל הפור. את הספר הזה ידעתי שאקרא! תוסיפו לזה שהוא עוסק בצוענייה, אני בפנים! אני אוהבת ללמוד על עמים ותרבויות בעולם. למדתי בעבר שני קורסים באנתרופולוגיה וזה רק חיזק את סקרנותי ללמוד עוד ועוד. כששומעים את המילה צועני ישר מדמיינים חבורת נוודים צבעונית, ססגונית, רועשת, רוקדת, נטולת דאגות וכן, גם כייסים. כשהבנתי שהספר עוסק בבחורה צוענייה, ישר עלתה לי לראש הטלנובלה המדהימ”