תיאטרוני הגוף, ספרה של ג'ויס מקדוגל – פסיכואנליטיקאית בעלת שם עולמי – מתמקד בחקירה ובהבנה של תופעות פסיכוסומטיות במסגרת פסיכואנליטית. כדי להמחיש את הקשר ההדוק הקיים בין הגוף לנפש – המתבטא, בין שאר, במחלות שהגוף מפתח עקב מצוקות נפשיות – משתמשת מקדוגל בתיאטרון כמטפורה למציאות הנפשית. בתיאטרון זה ה"אני" כותב ומגלם דרמות נסתרות, שגם אם נוצרו בילדות המוקדמת יש להן השפעה על חייו של האדם כבוגר. "תסריטים" אלה מהווים יחד את התיאטרון הנפשי של האדם. לדעת מקדוגל "כולנו נוטים לסומטיזציה ברגעים שבהם הנסיבות הפנימיות והחיצוניות מכניעות את דרכי ההתמודדות הנפשית המקובלות עלינו." המחברת משתפת את הקורא בסיפוריהם המאלפים של כמה מהמטופלים שלה, נשים וגברים, שהסתבכו בקשר המורכב של "אם-ילד". ג'ויס מקדוגל , ילידת ניו-זילנד, היא פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריז. היא נמנית עם חלוצי הפסיכואנליזה המודרנית, ובמחקריה בדקה את הקשר בין הגוף והנפש, את המיניות בכלל ואת המיניות הנשית בפרט. עד כה פרסמה מקדוגל ספרים אחדים: תיאטרוני הנפש (יצא בהוצאת "דביר"), יחד עם סרג' לבוביצ'י את דו-שיח עם סמי ( Dialouge with Sammy, 1989 ), טענה למידה של אי-נורמליות ( Plea for a Measure of Abnormality, 1990 ) ופניו המרובות של הארוס ( Many Faces of Eros, 1995 ), וכן מאמרים רבים. ...

מדוע איזק חרד כל כך מפני תלות והתמכרות? מדוע אונורין סופרת שוב ושוב את צעדיה ואינה מסוגלת לצאת מביתה בלי לבצע סדרה מסובכת של בדיקות ואימותים? מדוע פול סובל מכיב קיבה ומאלרגיות שונות, ונוטה להתעלם מרגשות ומתחושות מטרידות שנוצרו במגעיו עם הזולת? "בדרכה המרתקת ומלאת החיוניות מציגה הפסיכואנליטיקאית הידועה ג'ויס מקדוגל לפני הקורא את 'תיאטרוני הנפש'. תיאטרונים אלה מורכבים מתסריטים לא-מודעים וייחודיים שהנפש רוקמת בהשתוקקותה ליחסים עם אחרים בעלי משמעות. התסריטיים, הן הבריאים והן הפתולוגיים, נועדו להגן על האני מפני יחסים נכספים ומאיימים אלה. מקדוגל מגייסת את ניסיונה הטיפולי הרב ומציגה בעזרת דוגמאות חיות של נשים וגברים שהיו בטיפולה, חמישה טיפוסי יסוד של הפסיכופתולוגיה: נוירוזות, הפרעות אישיות קשות, פרוורסיות, פסיכוזות והפרעות פסיכוסומטיות. בדרכה המרתקת ומלאת החיוניות מציגה הפסיכואנליטיקאית הידועה ג'ויס מקדוגל לפני הקורא את תיאטרוני הנפש. תיאטרונים אלה מורכבים מתסריטים לא-מודעים וייחודים שהנפש רוקמת בהשתוקקותה ליחסים עם אחרים בעלי משמעות. התסריטים, הן הבריאים והן הפתולוגיים, נודעו להגן על האני מפני יחסים נכספים ומאיימים אלה. מקדוגל מגייסת את ניסיונה הטיפולי הרב ומציגה בעזרת דוגמאות חיות של נשים וגברים שהיו בטיפולה, חמישה טיפוסי יסוד של הפסיכופתולוגיה: נוירוזות, הפרעות אישיות קשות, פרוורסיות, פסיכוזות והפרעות פסיכוסומטיות. באמצעות דוגמאות מאלפות אלה היא מצליחה להמחיש לקורא את התמורות שהמטופל עובר במהלך האנליזה, את האסוציאציות החופשיות שלו ואת השינויים החלים אצלה כלפי המסרים שלו. ג'ויס מקדוגל , פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריז, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשית בפרט. מספריה: תיאטרוני הגוף ("דביר"), דו-שיח עם סמי ( Dialogue with Sammy, 1989 ) שכתבה עם סרג' לבוביצ'י, טענה למידה של אי-נורמליות ( Plae for a Measure of Abnormality, 1990 ) ופניו המרובות של ארוס ( Many Faces of Eros, 1995 ), וכן מאמרים רבים....

"מיניות האדם היא טראומטית במהותה"; כך נפתחת החקירה הפסיכואנליטית המרתקת של ג'ויס מקדוגל, הבוחנת את המיניות האנושית על שלל צורותיה. מקדוגל מדגימה באופן משכנע כיצד הקונפליקטים הנפשיים הנובעים מהמתחים בין העולם הפנימי, המלא דחפים יצריים פרימיטיביים, לבין כוחות הריסון וההכחשה של העולם החיצוני, מתחילים בינקות המוקדמת ביותר ומשפיעים עלינו לכל אורך חיינו. בשל כך, ניתן לראות את התרומה המיוחדת שתורמת הפסיכואנליזה לחקר הליקויים בליבת הזהות המגדרית ולהבנת הקונפליקטים הנפשיים הכרוכים בזהות המינית ובחיפוש אחר אהבה. התינוק הקניבליסטי, ה'טורף' את שד אמו, מגלה שאובייקט התשוקה הארוטית נפרד ממנו – זהו האובדן הראשון. לאחר מכן, מגלה הפעוט את ההבדל המיני ואת חוסר האפשרות להשתייך לשני המינים ולתבוע בעלות על שני ההורים בו–זמנית – האובדן השני. אובדנים אלה מלווים בתסכול, בזעם ובצורה קמאית של דיכאון והם מותירים אחריהם חותם של בלבול בין הליבידו למורטידו, בין אהבה לשנאה. תיאורי המקרה, אותם פורשת מקדוגל בחיות רבה, ממחישים כיצד הניסיונות לפתור את הטראומות הבלתי נמנעות האלה משפיעים על החיים הבוגרים. חלקו הראשון של הספר בוחן את נושא הנשיות והמיניות, אשר הוזנח עד כה, ומתמקד ברכיבים ההומוסקסואליים של המיניות הנשית. בחלק השני, העוסק במיניות ויצירתיות, המחברת מראה כיצד שרידיהן של טראומות מיניות מוקדמות מעכבים וחוסמים ביטויי יצירתיות. בחלק השלישי, מין וגוף, ד"ר מקדוגל חוזרת לדון בנושא של אחד מספריה הקודמים: תופעות פסיכוסומטיות בהן הגוף מבטא בפעולה קונפליקטים מיניים קדם–מילוליים. החלק הרביעי, סטיות של תשוקה, הוא אולי החדשני מכולם. כאן המחברת טובעת את המונח "ניאו–סקסואליות", המתייחס לסוגים סוטים של מיניות הטרוסקסואלית והומוסקסואלית, תוך הדגשת אופיים החדשני ועוצמת ההשקעה הנפשית המעורבת בהם. לצד זאת, היא בוחנת מגוון מערכות יחסים פרוורטיות. חקירה זו מורחבת בחלק החמישי, הפסיכואנליזה על הספה, העוסק בנטיות לפרוורסיה בקרב האסכולות הפסיכואנליטיות. חקירה פסיכואנליטית זו מציעה חוויה עשירה של מיניות האדם על מגוון צורותיה. ג'ויס מקדוגל, ד"ר לחינוך ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה ובמכון הפסיכואנליטי בפריז. היא חיברה מספר ספרים, בהם תיאטרוני הגוף ותיאטרוני הנפש. "ג'ויס מקדוגל זכתה להכרה רחבה ומוצדקת בתור אחת ההוגות האנליטיות היצירתיות ביותר בעולם. הספר הנוכחי נשען על התרומות המשמעותיות שתרמה לאורך תקופה בת שלושה עשורים להבנה האנליטית של היחסים בין הגוף והנפש. לא יהיה מוגזם לומר שאני סבור שכרך זה הוא אחד המחקרים הפסיכואנליטיים המשמעותיים ביותר עד כה בנושא ההתפתחות הנורמלית והפתולוגית של המיניות האנושית, כמו גם לגבי הטיפול הפסיכואנליטי בהפרעות בתחום המיניות". ד"ר תומס ה. אוגדן...