מדוע איזק חרד כל כך מפני תלות והתמכרות?
מדוע אונורין סופרת שוב ושוב את צעדיה ואינה מסוגלת לצאת מביתה בלי לבצע סדרה מסובכת של בדיקות ואימותים?
מדוע פול סובל מכיב קיבה ומאלרגיות שונות, ונוטה להתעלם מרגשות ומתחושות מטרידות שנוצרו במגעיו עם הזולת?
"בדרכה המרתקת ומלאת החיוניות מציגה הפסיכואנליטיקאית הידועה ג'ויס מקדוגל לפני הקורא את 'תיאטרוני הנפש'.
תיאטרונים אלה מורכבים מתסריטים לא-מודעים וייחודיים שהנפש רוקמת בהשתוקקותה ליחסים עם אחרים בעלי משמעות.
התסריטיים, הן הבריאים והן הפתולוגיים, נועדו להגן על האני מפני יחסים נכספים ומאיימים אלה.
מקדוגל מגייסת את ניסיונה הטיפולי הרב ומציגה בעזרת דוגמאות חיות של נשים וגברים שהיו בטיפולה, חמישה טיפוסי יסוד של הפסיכופתולוגיה: נוירוזות, הפרעות אישיות קשות, פרוורסיות, פסיכוזות והפרעות פסיכוסומטיות.
בדרכה המרתקת ומלאת החיוניות מציגה הפסיכואנליטיקאית הידועה ג'ויס מקדוגל לפני הקורא את תיאטרוני הנפש.
תיאטרונים אלה מורכבים מתסריטים לא-מודעים וייחודים שהנפש רוקמת בהשתוקקותה ליחסים עם אחרים בעלי משמעות.
התסריטים, הן הבריאים והן הפתולוגיים, נודעו להגן על האני מפני יחסים נכספים ומאיימים אלה.
מקדוגל מגייסת את ניסיונה הטיפולי הרב ומציגה בעזרת דוגמאות חיות של נשים וגברים שהיו בטיפולה, חמישה טיפוסי יסוד של הפסיכופתולוגיה: נוירוזות, הפרעות אישיות קשות, פרוורסיות, פסיכוזות והפרעות פסיכוסומטיות.
באמצעות דוגמאות מאלפות אלה היא מצליחה להמחיש לקורא את התמורות שהמטופל עובר במהלך האנליזה, את האסוציאציות החופשיות שלו ואת השינויים החלים אצלה כלפי המסרים שלו.
ג'ויס מקדוגל , פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריז, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשית בפרט.
מספריה: תיאטרוני הגוף ("דביר"), דו-שיח עם סמי
( Dialogue with Sammy, 1989 ) שכתבה עם סרג' לבוביצ'י, טענה למידה של אי-נורמליות ( Plae for a Measure of Abnormality, 1990 ) ופניו המרובות של ארוס
( Many Faces of Eros, 1995 ), וכן מאמרים רבים.

מדוע איזק חרד כל כך מפני תלות והתמכרות?
מדוע אונורין סופרת שוב ושוב את צעדיה ואינה מסוגלת לצאת מביתה בלי לבצע סדרה מסובכת של בדיקות ואימותים?
מדוע פול סובל מכיב קיבה ומאלרגיות שונות, ונוטה להתעלם מרגשות ומתחושות מטרידות שנוצרו במגעיו עם הזולת?
"בדרכה המרתקת ומלאת החיוניות מציגה הפסיכואנליטיקאית הידועה ג'ויס מקדוגל לפני הקורא את 'תיאטרוני הנפש'.
תיאטרונים אלה מורכבים מתסריטים לא-מודעים וייחודיים שהנפש רוקמת בהשתוקקותה ליחסים עם אחרים בעלי משמעות.
התסריטיים, הן הבריאים והן הפתולוגיים, נועדו להגן על האני מפני יחסים נכספים ומאיימים אלה.
מקדוגל מגייסת את ניסיונה הטיפולי הרב ומציגה בעזרת דוגמאות חיות של נשים וגברים שהיו בטיפולה, חמישה טיפוסי יסוד של הפסיכופתולוגיה: נוירוזות, הפרעות אישיות קשות, פרוורסיות, פסיכוזות והפרעות פסיכוסומטיות.
בדרכה המרתקת ומלאת החיוניות מציגה הפסיכואנליטיקאית הידועה ג'ויס מקדוגל לפני הקורא את תיאטרוני הנפש.
תיאטרונים אלה מורכבים מתסריטים לא-מודעים וייחודים שהנפש רוקמת בהשתוקקותה ליחסים עם אחרים בעלי משמעות.
התסריטים, הן הבריאים והן הפתולוגיים, נודעו להגן על האני מפני יחסים נכספים ומאיימים אלה.
מקדוגל מגייסת את ניסיונה הטיפולי הרב ומציגה בעזרת דוגמאות חיות של נשים וגברים שהיו בטיפולה, חמישה טיפוסי יסוד של הפסיכופתולוגיה: נוירוזות, הפרעות אישיות קשות, פרוורסיות, פסיכוזות והפרעות פסיכוסומטיות.
באמצעות דוגמאות מאלפות אלה היא מצליחה להמחיש לקורא את התמורות שהמטופל עובר במהלך האנליזה, את האסוציאציות החופשיות שלו ואת השינויים החלים אצלה כלפי המסרים שלו.
ג'ויס מקדוגל , פסיכואנליטיקאית בכירה בחברה הפסיכואנליטית של פריז, מתמקדת בחקירת התופעות הפסיכוסומטיות – הקשרים שבין הגוף לבין הנפש – וכן במיניות בכלל ובמיניות הנשית בפרט.
מספריה: תיאטרוני הגוף ("דביר"), דו-שיח עם סמי
( Dialogue with Sammy, 1989 ) שכתבה עם סרג' לבוביצ'י, טענה למידה של אי-נורמליות ( Plae for a Measure of Abnormality, 1990 ) ופניו המרובות של ארוס
( Many Faces of Eros, 1995 ), וכן מאמרים רבים.