ברומן הזה יש חמימות של בית. חמימות של לחזור הביתה.
(קצת מוזר להתענג על חמימות ביתית כשכולנו ספונים בבתים וכבר, אולי, מאסנו בביתנו...
אבל זה מה שהרגשתי כשקראתי...)

ליאם עזב הכל. את בית, העיירה, המלגה, החברה. השאיר הכל מאחור, עזב להגשים חלום.
עשר שנים אחר כך, החלום כבר לא כל כך חלומי.
עשר שנים אחר כך, הוא חוזר.
כל איש ומקום בעיירה מעלה בו זכרונות. עצב מהול בגעגוע.
ויש גם אישה וגם ילד, מסתבר

"נשיקה לוהטת, זרועותיה של אחרת,
רק למלא את החלל של זאת שנעדרת.
לחישות מבוסמות, ריסים ותחרה,
רק את קולך אני שומע, הכל פה זר נורא.
משככי הכאבים זה כל מה שהם עושים,
רק משככים את הכאב".

ספר קליל וקצת שטחי, אם כי זורם ונעים לקריאה. במרכז הספר ליאם, כוכב רוק שחוזר לעיירת הולדתו לאחר כעשר שנים.
בעקבות חזרתו עליו להתמודד עם דברים שהותיר מאחור. על אף השנים שחלפו מתברר שרגשותיו כלפי ג'וזי חברתו מימ