|
|
|
1.
|
|
הספר סוקר את שינויי האקלים שאירעו במשך ההיסטוריה של המזרח התיכון. מסקירהזו מתברר שבתקופות חמות תכפו הבצרות שהביאו לנטישת החקלאות ולפלישות שלשבטי המדבר ואילו בתקופות הקרות, שהיו גשומות, חלה פריחה של האזור והתפשטותארץ המזרע לספר המדברי. בכמה מקרים האקלים הקר הביא לפלישת עממים מהצפוןשם הורעו תנאי המחייה. אלו הביאו את תרבויות הנחושת, הברונזה והברזל. הספר פותחבתיאור המהפכות שחלו בהבנת חוקרי ההיסטוריה את תפקיד שינויי האקלים עלההיסטוריה של האזור. בהמשך הקורא עומד על הרקע המשותף לכל תרבויות ארצותהמקרא בתפיסת מושג "המים הקדמונים" כרקע לסיפורים המתארים את בריאת העולם.בספר פרקים הדנים בתנאי האקלים בתקופות בהן החלה ההתגבשות של שבטי העבריםלעם. עקב הידע החדש על שינויי האקלים ועל השפעתם על ההיסטוריה מוצגות מקבילותבין סיפורי המקרא לתנאים הסביבתיים שניתן לשחזרם. המסקנה היא שלשינויים הייתההשפעה על נדידת האבות, יציאת מצרים, הנדודים במדבר סיני והתנחלות הקבע שלהםבארץ כנען עם שיפור האקלים ולפריחה הכלכלית בתקופות הבית הראשון והשני.התחממות אקלימית החלה בסוף התקופה הביזנטית ותחילת התקופה הערבית. בעקבותיההצחיח האזור, החלה פלישת דיונות חול לשפלת החוף ונטישת הערים בספר המדבר....
|
|
2.
|
|
המחבר, חוקר משאבי מים באזורים צחיחים, מצא קשר בין תוצאות מחקריו לבין סיפורי המקרא ולבין המיתוסים של תושבי האזור. לצורך מחקריו היה עליו לשלב בין מדעי הגיאולוגיה, ההידרולוגיה, מדעי ההיסטוריה, הארכיאולוגיה ומדעי היהדות. בספר הוא מביא את המסקנות שלו ממחקרים אלו בנושאי הקשר בין תופעות המים בנופי המזרח התיכון לבין סיפורי הקדמונים. אחת מהמסקנות היא שסיפורי יציאת מצרים והנדודים במדבר הם הד רחוק על ממד הזמן לאירועים שאכן קרו . עם זאת יש לזכור שככל שהאירוע היה רחוק יותר מתקופתנו על ממד הזמן, וככל שחלפו הדורות, כך נשמע ההד של האירוע התחילי מעומעם יותר ויותר, ולעומת זאת נעשו הדמיונות והשקפות העולם של מעבירי הסיפורים מדור לדור בולטות יותר. מסקנה נוספת היא שהיו שינויים אקלימיים חריפים בתקופות העבר, שגם להם יש להם הד בכתבים העתיקים. באזורנו תקופות קרות בעולם היו משופעות בממטרים, כגון תקופת המבול המקראית, ואילו תקופות חמות היו יבשות כגון תקופת הנדודים של אבותינו מצפון ארם נהריים דרומה....
|
|
3.
|
|
הדגם הרעיוני אשר מוצג בספרו של אריה ש' איסר עונה לשאלה האם ניתן להבין את העולם שבו אנו חיים מבלי להזדקק לאל תבוני אשר בדברו נוצר העולם יש מאין. במקום האל התבוני מוצע שהתבוניות הבראשיתית נוצרה כבר עם המפץ הגדול, מכיוון שרצף הממדים של מרחב-זמן שלאורכם אנחנו מודדים את עולמנו הכיל גם את ממד המידע. מבנים על ממדי מרחב-זמן שאינם מתחשבים בכוח הכבידה נתונים לסכנת קריסה; באותה מידה, מבנים לאורך רצף הממדים מרחב-זמן-מידע מושפעים משדה שמושך לקריסה – "שדה האנטרופיה". החוק אשר קובע את המשיכה של השדה הזה ל"אי-סדר" הוא "החוק השני של התרמודינמיקה", אשר קובע שרמת הסדר במערכת סגורה לאחר אירוע תמיד נמוכה – או במילים אחרות, אם לנסח את החוק בצורה חיובית, נוכל לומר שרמת ה"אנטרופיה" גבוהה.
האירוע הראשוני ביקום היה "המפץ הגדול", ובהשפעת שדות המשיכה שנוצרו עמו נוצר הסדר שאנו חוזים בו ברקיע הלילה. כיצד מתיישבת אפוא עובדה זו עם החוק השני של התרמודינמיקה, אשר לפיו רמת האי-סדר, כלומר האנטרופיה, חייבת לעלות? אם אנו מדברים במונחים של שדה כוח, נוכל לומר שהשקעת אנרגיה מביאה לתנועה נגדית למשיכה, כלומר להעלאת רמת הסדר. לפי מודל חשיבה זה, התפתחות החיים על פני כדור הארץ מיצורים חד-תאיים פרימיטיביים ליצורים מורכבים ותבוניים יותר היא תופעה מחויבת המציאות אשר נדחפת על ידי האנרגיה המגיעה מהשמש. העובדה שהתנועה הזאת מתרחשת לאורך מערכת צירים של ממדי מרחב-זמן-מידע תביא לידי הופעה של מערכות יותר ויותר מורכבות, מאורגנות ותבוניות.
אריה ש' איסר הוא הידרו-גיאולוג, בעל תואר דוקטור של האוניברסיטה העברית; פרופסור גמלאי של אוניברסיטת בן גוריון. הקים את המרכז למשאבי מים בשדה בוקר. פרסם מאמרים רבים בפילוסופיה של המדע....
|
|
