הקדמה
באחד הימים לפני חג הפסח, כאשר גיורא, בני הבכור, קיבל את המנה הראשונה של השכלתו בגן־חובה, סיפרה הגננת לילדי הגן על יציאת מצרים ועל כך שמשה רבנו סיפק לעמו מים במדבר על־ידי כך שהיכה בסלע במטהו. גיורא ביקש מהגננת להבהיר לו אם משה רבנו היה גיאולוג כמו אבא שלו, או אולי קודח, כלומר אחד האנשים שפגש ליד מכונות הקידוח הרועשות כאשר ליווה את אביו באחד מביקוריו באתרי הקידוחים למים.
הקורא יכול להסיק מהסיפור הזה שמחבר הספר הזה הוא הידרו־גיאולוג, כלומר גיאולוג החוקר את תולדות מבנה כדור הארץ וסלעיו כאמצעי בחיפושיו אחר מי תהום. המסקנה השנייה היא שכל בן אנוש מסוגל להבין ולתפוס את סיפורי המקרא בהתאם לרמת ההשכלה שלו, ובהקשר לתחום הידע והמושגים העומדים לרשותו.
השאלה המתבקשת מהמסקנות היא – מה להידרו־גיאולוג ולסיפורי המקרא? תשובה ארוכה לשאלה הזו ימצא הקורא בפרקים הבאים, אך לפני־כן אתן תשובה תמציתית.
כמדען וכגיאולוג איני מתייחס לסיפורי המקרא, ובעיקר לא לסיפור הבריאה, כאל תיאור שיש לראות בו אמת מדעית. עם זאת, בסיורי הגיאולוגיים ובמחקרַי על משאבי המים באזורנו, מצאתי קשר בין התצפיות שערכתי ובין הסיפורים שהכרתי מהמקרא ומהמיתוסים של אנשי ארם נהריים, מסופוטמיה בלעז, ושל הכנענים והמצרים הקדמונים. ככל שהתרבו התצפיות ותוצאות המחקרים, כך הלכה והתחזקה אצלי המסקנה שגם סיפורי המקרא וגם המיתוסים של העמים העתיקים ואגדותיהם משקפים בראש ובראשונה ניסיון ראשון של האדם החושב להסביר לעצמו את העולם הסובב אותו. בנוסף לכך, ניתן למצוא בסיפורים אלו זיכרונות של אירועים שונים, אם טבעיים ואם מעשי ידי אדם, שגרמו לקדמונים חוויות בלתי־נשכחות, והם סיפרו לצאצאיהם חוויות אלו בצורה ששיקפה כיצד הם הבינו את העולם שמסביבם. צריך רק לקחת בחשבון שככל שהאירוע היה רחוק יותר בזמן מתקופתנו על ממד הזמן,[1] וככל שחלפו הדורות, כך נשמע ההד של האירוע התחילי מעומעם יותר ויותר, ולעומת זאת נעשו הדמיונות והשקפות־העולם של מעבירי הסיפורים מדור לדור בולטים יותר. במקרים רבים התמזגו הדי סיפורים על אירועים שונים שקרו בתקופות שונות לסיפור אחד. בתקופה מאוחרת יותר ישבו סופרים וערכו את הסיפורים הללו לכדי סיפור מתמשך המתאר את תולדות העולם ואומתם, והטביעו בו את השקפת־העולם שלהם ושל הממונים עליהם. הסיפור שנכתב נחתם, התקדש והפך לספר הספרים של העם. כך בעמים הקדמונים, וכך בעם ישראל.
מסקנה זו, שאכן יש קשר בין אירועים שקרו בעבר לסיפורי המקרא, התחזקה אצלי ככל שהתקדמתי במחקרַי בדבר השפעת שינויי האקלים על משאבי המים באזורנו. הממצאים לימדוני, שאכן היו שינויים אקלימיים חריפים בתקופות העבר. בד בבד התברר לי שיש הד לשינויים כאלו בכתבים העתיקים – אם בלוחות חרס, אם בפפירוסים, אם במגילות קלף ואם בסיפורי המקרא. אחד הסיפורים הללו הוא סיפור המבול, הנמצא ברוב המסורות העתיקות. מחקרי הראו, שאכן לפני כחמשת אלפים שנה, חלה תקופה של גשמים עזים באזורנו שגרמו לשיטפונות חזקים, במיוחד בארם נהריים, ולעלייה של מפלס ים המלח בסביבתנו הקרובה. בשנים הרבות שבהן שהיתי במדבריות באזורנו חוויתי מספר אירועים אקלימיים שהזכירו לי את סיפורי המקרא על חוויות בני ישראל בעת נדודיהם במדבר סיני, ואפילו את סיפורי חציית ים סוף ו"עשר המכות". את מסקנותי הראשוניות הצגתי בכנסים בינלאומיים, פרסמתי בעיתונות המדעית,[2] וב־1990 – גם בספר באנגלית שיצא לאור בהוצאת "שפרינגר", ותורגם גם לצרפתית.[3]
בעקבות מחקרי אלו הוזמנתי על־ידי אונסק"ו, "הסוכנות של ארגון האומות המאוחדות לענייני חינוך ומדע", לחקור את השפעת השינויים האקלימיים על מחזור המים בעולם. ההנחה שעליה הושתת מחקר זה הייתה שאם אכן חלו שינויי אקלים בעבר הקדם־היסטורי וההיסטורי, ניתן יהיה ללמוד מאופיים וממידת השפעתם בעבר על משאבי המים בכל אזור ואזור, להשתמש בידע על מה שקרה בעבר כמפתח למה שיקרה בעתיד, ולהעריך מה תהיה ההשפעה של התחממות האקלים בימינו על עתיד משאבי המים באזורי העולם השונים. תקציב מחקר זה, שממומן על־ידי אונסק"ו, אִפשר לי לבקר בארצות מספר ברחבי העולם ולשתף פעולה עם החוקרים המקומיים באיסוף מידע בינתחומי על שינויי האקלים בעבר, והשפעתם על משאבי המים ועל ההיסטוריה של העמים שחיו באותם אזורים בתקופות העבר. סיכום מחקרַי פורסם על־ידי אונסק"ו, ולאחר־מכן הודפס כספר בהוצאה משותפת של אונסק"ו ואוניברסיטת קמברידג' באנגליה.[4]
במסגרת המחקר עם אונסק"ו ארגנתי מספר כנסים וסדנאות בינלאומיות, שקובצי המאמרים שלהם יצאו לאור בהוצאות ספרים בינלאומיות שונות.[5] ב־2004 פרסמתי יחד עם עמיתי, הארכיאולוג ד"ר מתניה זהר, ספר הדן בנושא זה, אשר התמקד בהיסטוריה של אזורנו. ספר זה יצא לאור בהוצאה שנייה מעודכנת ב־2007.[6] גרסה עברית של הספרים הללו, תחת הכותר והרעב כבד בארץ – שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא, יצאה לאור ב־2008 בהוצאת הספרים "כרמל".
התגובה הבינלאומית הייתה חיובית. התבקשתי לכתוב מאמרים וספרים על הנושא והוזמנתי להרצות כמרצה אורח בכנסים שהוקדשו לו, אך התגובות של רוב ההיסטוריונים והארכיאולוגים בישראל לדגם הרעיוני ששינויי אקלים השפיעו על ההיסטוריה של אזורנו לא היו נלהבות.[7] למען האמת, לא הייתי מופתע מהתגובה השלילית הזו משום שעיון בספרי הארכיאולוגיה וההיסטוריה של רוב רובם של בכירי החוקרים הישראלים מגלה שאין בהם כל התייחסות לשינויי האקלים בתקופות ההיסטוריות באזורנו, שלא לדבר על השפעת שינויי האקלים על תנודות העמים ועל אכלוס או נטישה של אזורי הספר המדברי. במילים אחרות – ברוב רובם של הספרים על ההיסטוריה של אזורנו שהתפרסמו בעבר ובימינו אין כל התייחסות לאפשרות שבעבר חלו שינויים אקלימיים שעשויים היו לחרוץ את גורל התרבויות העתיקות, למרות שכל אזור הסהר הפורה נמצא בשולי רצועת המדבריות של הסהרה וחצי־האי ערב. יתר על כן, רבים מהחוקרים לא היו מוכנים להתייחס אל סיפורי המקרא כבסיס להבנת אירועים שקרו בעבר הרחוק.
לא כך היו הדברים מעולם. בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים שלטה התיאוריה ה"דטרמיניסטית", שטענה כי האקלים ותנאי הסביבה הטבעיים והשינויים שחלו בהם, כגון השתלטות המדבר על אזורנו, הם בעלי חשיבות בקביעת תולדות העמים בכלל ואזורנו בפרט. תיאוריה זו נזנחה בשנות השלושים של המאה העשרים, ובמקומה השתלטה התיאוריה ה"אנתרופוגנית", הקובעת שהאדם הוא האשם הבלעדי בהשתלטות המדבר על אזורים מיושבים.
יחד עם זאת, בזיכרון הקולקטיבי של עמי האזור בכלל והישראלים בפרט נותרו לא רק אירועי אקלים חריגים, אלא גם חוויות ואירועי טבע קיצוניים, כגון סופות ברד, סופות אבק ואף רעידות אדמה. כיוון שעבודתי הייתה כרוכה בסיורים ושיטוטים במרחבי המדבר ובין צוקי סלעיו, חוויתי מדי פעם אירועים כאלו. אמנם, לא הייתי נוכח בזמן שלהקות השליו נחתו על החוף הצפוני של סיני, משום שמחקרי התרכזו במרכז סיני ובדרומה, אך ראיתי את לולי השליו בשוק אל עריש. משלחתי ואני גם לא נזקקנו לאכול מן, אותן טיפות מתוקות המופרשות על צמחי המדבר, מאחר שגם אם הלחם שלנו התעפש, הבדווים שמחו לקבלו, ובתמורה הם אפו לנו פיתות־מצות מקמח שערבבוהו במים, בלי להתפיח אותו, על אגן ברזל מלובן.
בנוסף לכך נקלענו, עמיתַי ואני, לסופות ברקים וברד כבד, לסופות אבק כבדות שאחריהן ירדו גשמי בוץ, ואף זכינו לשתות מים שזרמו מהסלע לאחר שהבדווים הכו עליו במכושיהם. סדרת אירועים וחוויות אלו הביאו אותי להתייחס לסיפורי המקרא כאל הדים לאירועים שאכן קרו בעבר לאבותי הקדמונים, ובגלל הרושם העמוק שהם השאירו, נחרתו החוויות גם בזיכרון ההיסטורי של יורשיהם. הקורא לא יתהה אפוא לנוכח ההתייחסות השלילית שלי ואף הבוטה, לפרסומים שהופיעו בכתבי־עת מדעיים, ואף בספרים, בהם טוענים המחברים שהסיפורים על הירידה למצרים והיציאה ממנה לא היו ולא נבראו, אלא הומצאו ונכתבו בתקופות מאוחרות יותר, אם בתקופת ממלכת יהודה במאה השביעית לפסה"נ או בתקופת בית שני, לאחר שיבת ציון.[8] כאשר קראתי דברים אלו, אמרתי לעצמי שעם כל הכבוד לידיעותיהם של מלומדים אלו בארכיאולוגיה ובהיסטוריה, חבל מאוד שהם לא חוו בעצמם את אירועי הטבע במדבר סיני, שכל־כך הזכירו לי את סיפורי המקרא, כפי שחוויתי אני, ואותם אתאר בפרק הבא.
תודתי לד"ר מתניה זהר, שותפי בכתיבת הספרים שיצאו לאור בהוצאת שפרינגר ובספר והרעב כבד בארץ, שיצא לאור בארץ, על המידע הרב שקיבלתי ממנו בתחום הארכיאולוגיה של ארץ ישראל.
תודה לאהרון לירון (אלטשולר) על העריכה העניינית והלשונית, ועל הערותיו והארותיו, אותן שילבתי בספר.
תודה לאחי יעקב שעזר לי בהעתקת המאמרים והספרים שלי משפה לשפה, ולאשתי מרגלית על ביקורתה הלשונית.
[1] "שנים רבות התלבטו והתפלפלו הפילוסופים בשאלות מה הוא המרחב (או החלל)? ומה הוא הזמן? ולא הגיעו לכלל תשובה עד שבאו הפיסיקאים ופסקו שזמן ומרחב הם ממדים, שלאורכם אנו מודדים את עולמנו. את המרחב בעזרת המטר ואת הזמן בעזרת השעון. לכן קתדרלה היא מבנה על ממד המרחב שאת הגיל שלה מרגע הנחת אבן הפינה נמדוד על ממד של זמן." קשת החדשה 17/18, 2006.
[2] Issar, A., Tsoar H.: 1987, "Who is to blame for the desertification of the Negev, Israel? TheInfluence of Climatic Changes and Climatic Variabilityon the Hydrologic Regime andWater Resources", Proceedings of the Vancouver Symposium, August 1987. IAHS Publ. no.168, pp. 577-583.Issar, A., Tsoar, H., Levin, D.: 1989, "Climatic Changes in Israel During Historical Timesand Their Impact on Hydrological, Pedological and Socio-Economic Systems", in Leinen M.and M. Sarnthein (eds.), Paleoclimatology and Paleometeorology: Modern and PastPatterns of Global Atmospheric Transport, Kluwer Academic Publishers, pp. 525-541.
[3] Issar, A.: 1990, Water Shall flow from the Rock: Hydrogeology and Climate in the Landsof the Bible, Springer Verlag.הספר גם תורגם לצרפתית:Issar, A.: 1994, Tu Frapperas le Rocher et l'Eau en Jaillira – Resources en Eau:Mythologies et Civilisations dans les Pays de la Bible, Springer Verlag, Paris. [חזרה]
[4] Issar, A. :1995, "Impacts of climate variations on water management and related socio-economic systems", Technical Documents in Hydrology, IHP-UNESCO, Paris, Sc.95/Ws,pp. 26, 97.Issar, A.: 2003, Climate Changes during the Holocene and their Impact on HydrologicalSystems, Cambridge University Press, Cambridge UK.
[5] ראה רשימת הפרסומים בדף הבית שלי:http://web2.bgu.ac.il/ziwr/faculty/issar/index.htm
[6] Issar, A. S. and Zohar, M.: 2004, Climate Change – Environment and Civilization in theMiddle East, Springer – Berlin Heidelberg, New York.Issar, A. S., and Zohar, M.: 2007, Climate Change – Environment and History of Near East,Springer – Berlin Heidelberg, New York.
[7] בין הבודדים שקיבלו את הדגם הרעיוני בספרים ובמאמרים הנ"ל היה הארכיאולוג פרופ' יזהר הירשפלד ז"ל. הוא התקשר אלי יום אחד ואמר לי שהדגם הרעיוני שלנו מבהיר לו את ממצאיו במחקריו במדבר יהודה. ביוזמתו הרציתי בפני תלמידיו הבכירים ותכננו כנס מיוחד בישראל על נושא השפעת שינויי האקלים על ההיסטוריה של אזורנו. מותו בטרם עת גרם לביטול הכנס. את הספר שלי ושל מתניה זהר מ־2008 והרעב כבד בארץ – שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא הקדשנו לזכרו.
[8] י. פינקלשטיין, נ. א. סילברמן (2003). ראשית ישראל – ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת ת"א, ההוצאה לאור, עמ' 83.ישראל לוין ועמיחי מזר (עורכים) (2001). הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, יד יצחק בן־צבי.פנינה גלפז-פלר (2004). יציאת מצרים: מציאות או דמיון, שוקן.
