ספר בלשי נחמד, פרובנציאלי אבל מתוחכם במקצת. פרובנציאלי כי הוא כביכול על נורבגיה אבל בעצם הוא סוגד למאפיה של ניו יורק. מתוחכם במקצת כי הוא מצליח לבנות סיפור שבסופו הרעים גוססים בנורבגיה על הגבול עם שבדיה. ספר טוב לטיסה ארוכה או סופ"ש משעמם.

אני תוהה...יכול להיות שאנטון ברקה הוא ככה, בקטנה, הארי הולה והמלשין הוא סוג של פלגיאט?
בלש בכיר, מהמר כפייתי, גרוש, כישורים חברתיים מצומצמים ובהתאם חייו הפרטיים ואין לי מושג אם מבחירה או פגם מולד,לצד כמובן, יכולות אנליטיות מפוארות. ההבדל היחיד הוא שהארי הולה מסוכסך עם עצמו ואנטון ברקה כנראה נרקסיסט.
אז כדי לא לעשות ספויילר למי שכן בעניין לקרוא, הפלגיאט מתרחב גם לדמויות המשנה ולזיג זג בין זמנים.