במרכז הספר עומד הרעיון של יצירה וריפוי עצמיים באמצעות הפילוסופיה והספרות, תהליך המוביל את הקורא והכותב להבנה עצמית גבוהה ומורכבת יותר. הדיון בתהליך זה נערך באמצעות שני מושגים מרכזיים בהגותם של לודוויג ויטגנשטיין ואייריס מרדוק: ראייה בתור ודמיון יוצר. טענה מהותית היא, שיצירותיהם מהוות כר להתנסות עצמית ותיקון פנימי תודעתי. בתוך כך מערער הספר על הנחת הניטרליות של עמדות פילוסופיות מסוימות במאה העשרים, וכן על הניסיונות לייצר הבחנות חדות בין תחומי חיים ויצירה, כגון פילוסופיה וספרות, תורת הכרה ואתיקה ועוד. הספר נפתח בחלק פילוסופי המציג את הגותם של ויטגנשטיין, מרדוק ופייר אדו. בחלק זה מוצגים המושגים שלעיל ונערך דיון פילוסופי בשאלת הניטרליות של הפילוסופיה ובטבעה של המוסריות וההגות המוסרית. כמו כן נדונים התפקידים השונים והמגוונים שממלאות הספרות והפילוסופיה בהקשר של תהליך המרת מערך הדימויים והשפה הפנימיים של היחיד. בחלקו השני של הספר מוצגות פרשנויות ליצירות ספרות אשר מביאות בחשבון את התהליך שהכותב והקורא יכולים לעבור במהלך קריאה מעמיקה של יצירה. כאן נעשה שימוש במושגים שפותחו בחלק הפילוסופי, ומוצע פירוש ייחודי ליצירותיהם של פרנץ קפקא, אייריס מרדוק, אהרן אפלפלד וחורחה לואיס בורחס. בתוך כך נחשפים מעמקי הנפש של היוצרים הספציפיים וכן אפיונים כלליים של פנימיותו המדמה של האדם. תובנה מרכזית אחת היא בדבר מקומו של הדמיון כמאפיין מהותי של האנושיות וכוחו לשנות את דרכי ההבנה וההתייחסות הכמו-פרספטואליות של האדם לעולם. ברקע עומדת הבנה פרקטית של תפקיד הפילוסופיה וכן ניסיון אישי להבנה עצמית על רקע מסורת החשיבה המערבית ובמסגרתה. הספר העשרים ושלושה בסדרת ``פרשנות ותרבות`` בעריכת פרופ` אבי שגיא האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה; אדרבה, עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, והיא איננה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית. ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי. סדרת הספרים ``פרשנות ותרבות`` עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות. סדרת הספרים כולה מתייחדת בניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתגרת....

כיצד מרגיש ונראה מוות מוחלט של עולמו הפנימי של האדם? על כך משיב ז'אן אמרי – או הנס מאייר בשמו האמיתי – באוסף המאסות הקלאסי שלו, "מעבר לאשמה ולכפרה". אמרי חווה מוות כזה כשנעצר ועונה על ידי הנאצים, ונשלח לאושוויץ'-מונוביץ' שאותו שרד, עד להתאבדותו כעבור כמה עשורים. אמרי חש במוות זה גם בשנים שאחר המלחמה, בעת שהעולם סביבו חיפש דרכים להכחיש את שהוא חווה. ניסיונו האכזרי של אמרי מוביל אותו לנסח ביקורת מוסרית נוקבת כלפי המערב ונכונותו לבגוד באופן מושלם בערכיו, כלומר במסורת צלם האל באדם ובאתיקה המשתמעת ממנה. הספר שלפניכם מציע קריאה מעמיקה ומרתקת בהגותו של אמרי, ודרכה משרטט את סיבת המוות של הנפש – אובדן יכולת החריגה מהעצמי, אובדך תחושת הנשגב והטרנסצנדנטי. חריגה זו, היפתחות זו של האדם לעולם, היא נשמת אפה של נשמתנו, כך נטען בספר. בימינו גואה רטוריקה המזכירה את הנאציזם – התייחסויות לקבוצות אתניות או אמוניות כמחלות, חרקים או עכברושים. במיוחד בימינו, ספר זה נכתב בתקווה שיצליח לזרות מעט אור על משמעותם של ביטויים קשים כאלה ועל הסכנה האיומה הגלומה בהם. ...

במאי טלוויזיה מפורסם מחבל שוב ושוב בסיכוייו לאהוב ולהיות מאושר, מחריב את חייהם של הקרובים אליו, ומוביל את בנה המתבגר של אהבת נעוריו אל מותו בטביעה. מפקח מס ויוצר כושל מפתה את עצמו להתאהב באשתו הבוגרת ובבתו בת השמונה-עשרה של חברו, הסופר המפורסם, מוביל את חייו אל עברי פי פחת, אל תא הכלא ואל הודאה ברצח שלא ביצע. תֶמות אלה ודומות טורדות את הסופרת והפילוסופית איריס מרדוק, מהדהדות ברומנים הרבים מפרי עטהּ ובכתיבתה הפילוסופית. ספר זה מוקדש להצגת יצירתה של מרדוק, המתמקדת בשאלת היחס האנושי לאחרים ולעולם. באמצעות המסורת – שראשיתה בהגותם של קאנט ושל הגל, ושורשיה ברומנטיקה ובהשכלה – חותר ספר זה להציג את עבודתה במבט רחב וממוקד מטרה: לאפשר לקורא לראות בבהירות רבה את האופנים שבהם הוא עלול להיהפך לקריקטורה אנוכית, במקום לאישיות מוסרית, מקורית ויוצרת. הספר גם מציע אפשרות לקורא לחרוג ולהשתחרר ממצב זה באמצעות מאמץ להתבונן, לדמיין ולשנות את מערכת דימויָו הפנימיים לאורו של הטוב. מאמץ זה פירושו להיות אנושי.   המחבר יואב אשכנזי עוסק ביחס שבין הבנה עצמית-פנימית ליחסים בין-אישיים, ובאופן שבו צורות הסתכלות של האדם על קהילתו ועל עולמו נקשרות במושגי היסוד של חייו. מחשבתו של אשכנזי ממוקמת במסורות המחשבה של קאנט ושל ההגות הרומנטית, של הגל, של ויטגנשטיין ושל מרדוק....

כיצד יכול בעל "לראות" באופן בלתי אמצעי את מצבה הפנימי של אשתו האהובה ולהבין לאלתר את רגשותיה ומחשבותיה, היכן שזר יחמיץ אותם תמיד? כיצד יכולה חירות, הנתפסת כשחרור מכבלים, דווקא לאַיֵּן את החירות והעצמיות הממשיות האפשריות לבני אדם? כיצד יכול סוציופת אטום ומסוכן לזולת בכל זאת לראות ולהבין מפניהם של האחרים ומהתנהגותם את מה שנחוץ לו להישרדותו? מהו טבעה של החריגה העצמית אל האחרים והעולם, שדרכה אנו נעשים לבני אנוש ולאישיויות המוסריות הייחודיות שביכולתנו להיות? שאלות כאלה ואחרות עומדות במרכזו של הספר, המבקש לשרטט להן תשובות באמצעות דיון מרתק ומעורר מחשבה על מקומן ומשמעותן של האהבה, החירות, הראייה והחריגה העצמית מאנוכיותנו ומגבולות גופנו. ד"ר יואב אשכנזי הוא חוקר עצמאי ומתרגם החי בווינה. מספריו ומתרגומיו על הפילוסופיה של לודוויג ויטגנשטיין ועל הגותה של איריס מרדוק יצאו לאור בהוצאת כרמל; תרגומו ל"ריבונות הטוב" מאת מרדוק יצא לאור בהוצאת שלם....