“ספוילרים יתוחמו ב*..**
עשרים העמודים הראשונים הזכירו לי את "חמדת" של טוני מוריסון, השנוא עליי. אבל הצלחתי ליהנות מהספר ברגע שהתחלתי להבין את הנוסח ולהתרגל לעובדה שדיבור לא מצריך מירכאות, ולתעתיק של צורת הדיבור השחורה הדרומית. אהבתי שהספר עסק בכל הנושאים שאהבתי: אחיות, הדרום השחור, מיסיונריות באפריקה - נושא ששעוותי לקרוא עליו זמן רב - ושמץ ביקורת על איך הקולוניאליזם הרס את אפריקה. הספר אפילו נקר”