“לא יודעת. סיימתי, עיוויתי קצת את הפה, כמו לעיסות גמל בלי ללעוס באמת, גירדתי קצת בראש ואמרתי, ממש בקול רם, "לא יודעת". אני נורא אמביוולנטית לגבי הספר הזה. אני מאוהדי חסן, בגדול, ומאוד מחוברת ומזדהה עם הרבה רעיונות שלו ועם פועלו בכלל, ואולי בגלל זה ציפיתי לקצת יותר מהספר (או יותר נכון, מאסופת הסיפורים הזו). הרגשתי שפה ושם יש חלקים או תמות שתופסים אותי ממש חזק, נוגעים בי במקום המזרחי הפצוע והמדמם שהו”
