<mark>נועם נגרי</mark> צולל אל נבכי תודעתו ומפיק משם ספרות בעלת עומק רב.
בספר זה חוקר הסופר מהו זיכרון, איך הוא פועל והאם אפשר לשלוט בו.
בגיל 30 לאחר שהתייתם מהוריו הוא חוזר לבית בו חיו ביחד ומנסה להבין את חייו איתם ובלעדיהם.
הספר כתוב בשפה שנדמה לי שלא נתקלתי בה אף פעם. מצד אחד הקריאה זורמת ומהנה, אך מצד שני היא דורשת מאמץ רב. השכן שגר ליד הוא איש מוזר שחוקר את הזיכרון ובעל עבר טראומטי. יש בספר מעט דמויו

מהרגע הראשון שבו התחלתי לקרוא בספר הרגשתי משהו שונה. הרגשתי שנשאבתי לתוך סיפורו של אדם המדמיין אנשים וקולות, סיפור של אדם בודד
אשר מארח לעצמו חברה ע"י המצאת סיפורים ואנשים וכתיבה עליהם.


הספר הזה מורכב משלושה חלקים הנקראים- 'פְרידָה', 'אבנר' ו-'האישה שמעולם לא'. כל חלק מסופר ע"י מישהו חיצוני שמספר על הגורם עליו קרוי הפרק.
בפרק שנקרא פרידה מסופר, כמו שהובן, על פרידה. פרידה היא בחורה חושנית ש