.....באביב של 1966 ליד שולחן אחד הושיבה גאולה כהן את מנחם בגין, חיים לנדאו נתן ילין-מור, יצחק שמיר, שמעון פרס, שמואל בץ, יעקב ריפטין, משה סנה, ואת אליעזר לבנה בניסיון לברר מחדש, בפרספקטיבה הסטורית את המחלוקות הישנות על דרך המאבק נגד השלטון הבריטי סדרת מפגשים בין אישים אלה הולידה את המסמך ההיסטורי רב המשקל שכונס בכרך זה.. שמואל שניצר ......למפגש בינינו, ראשי ההגנה האצ"ל והלח"י לא היה תקדים. היה זה ניסיון מרגש....... ....למרות המשקעים האישיים שזכרם טרם פג הרי המשותף לנו רב לעין ערוך על המפריד, אהבת ישראל, מסירות הנפש, ההכרה בהכרח ההיסטורי של הציונות ......יש מידה מרובה של סמליות בעובדה שרעיון אחד, שגם אם הוא נראה היה בעבר הלא רחוק כאבסורדי. הפך היום בר מימוש ונעשה מציאות. זהו רעיון האחדות הלאומית. ......המשימה המשותפת היא - הבטחת קיומו ועתידו של העם היהודי בארץ ישראל. יצחק שמיר ...

גאולה כהן היא אישיות נלהבת, סוערת ומחויבת. במשך עשרות שנים היא לא נחה לרגע מפעילותה הציבורית-פוליטית למען תחיית העם בארצו - מאז ימיה כקריינית המסתורית של שידורי המחתרת, דרך בריחותיה הנועזות מבתי הכלא, מלחמתה הסוערת בכנסת נגד הסכמי קמפ-דיוויד, מאבקיה למען העלאת יהודי בריה"מ ואתיופיה, יישוב יהודים בכל חבלי ארץ ישראל ועד יוזמותיה לחקיקת חוק ירושלים והגולן. בספרה זה עוצרת גאולה לרגע כדי להתבונן ולספר חוויות נבחרות מבית הוריה ומחייה, כאדם פוליטי מאד ואישי מאד, וזאת במשיכת קולמוס, שבין אצבעותיה הופכת למשיכת מכחול, שבה נפרשות החוויות כבמניפה פנורמית, סוחפות את הקורא ומעלות אותו לצמתים היסטוריים. "עשרים וארבע שעות ביום אני אשה" - היא כותבת, ומעמידה לפנינו דגם ייחודי מאד של מנהיגות פוליטית: מנהיגות של אשה ואם בישראל, שהמסירות שלה אינה מוגבלת לבית ולמשפחה אלא משולבת במהלכים לאומיים גורליים; מנהיגות שזיכתה אותה בהוקרתם של תומכים ומתנגדים כאחד, ולאחרונה - בפרס ישראל על מפעל חיים. עשרות סיפורי הספר ומכתמיו מדביקים את הקורא בהתלהבותה של האשה הזאת שנאמנותה לאמונתה הפכה את חוויות חייה לסיפורים שיכולים לפרנס חיים של יותר מאדם אחד. את הספר מלווים צילומים של מסמכים מקוריים, התכתבויות עם אישים כמו דוד בן-גוריון והרבי מליובאביטש, מפגש מיוחד במינו עם הנציב הבריטי האחרון, האמת על חשיפת תחנת השידור של לח"י ופתקים בכתב יד, שהועברו בישיבות הכנסת, ואילו היום הם עדות על פעילותה של מי ששותה את ההיסטוריה לרווייה. במשך שנים עסקה בעיתונות (שידורי המחתרת, מעריב, ידיעות אחרונות, קול ישראל), בכתיבה, בעריכה ובחינוך. הקימה את 'המדרשה הלאומית' ועמדה בראשה וכן את 'בית מורשת אצ"ג' שבראשו היא עומדת עד היום. במסגרת תפקידיה אלה כתבה וערכה ספרים וכן סיפורים לנוער....