הזהירו אותי שזאת תהיה טעות -
היה ברור שאהיה שם בדעת מיעוט.
הוא עמד שם על במה, סופר חילוני,
וזרק לי את כל האמת בפנים:
לא אכפת לי כלום ואני לא שם זין
בלי גסויות זה הרי לא יחזיק מים
גם אם נוריד מהרמה הספרותית
את האמת? זה לא משנה לי בשיט.
אני אכתוב מה שאני רוצה ואיך שבא לי
ואף אחד לא יצנזר כי פורנו זה ויראלי
תקראו לזה כיעור - בעיניי זאת אמנות
ומי שלא נאה לו מתבוסס בצדקנות -

והמו"ל נעמד ל

איתמר ק' הוא ספר מעניין וחריג בנוף הספרותי הישראלי. יש בו מן התסכול האישי של הגיבור הקפקאי מחד, שדרכו נחסמת על ידי דמויות מפוקפקות המזוהות עם הממסד; ומאידך הוא כְתב ביקורת נוקב נגד המגמתיות השלטת בקרב החוגים המכתיבים את סדר היום התרבותי בישראל.

ברמת ה-מטא הזו <mark>עדו נתניהו</mark> חיבר מסמך ראוי וחשוב. לעומת זאת, כיצירה ספרותית, כתיבתו של נתניהו רחוקה ממושלמוּת. במיוחד בסוף הספר, נוצרת הרגשה שחלקים אחדים