כשהלכתי מהצריף של סבתי היא נתנה בידי לחם חם שרדתה מהתנור וורד אדום שקטפה מהשיח שבגינה ואמרה לי: "בכל יום שאלי את עצמך: נָאן וְגוֹל דָארי [יש לך לחם ופרח]? כי כל אשר צריכה האישה הוא לחם לגוף ופרח לנשמה." ד"ר צילה זן-בר צור היא חוקרת פולקלור על דרך המשי. פרי מחקריה מובא בדוקטורט שכתבה מטעם האוניברסיטה העברית בנושא תפישת הנשיות וביטוייה הפולקלוריים אצל נשים יהודיות יוצאות אפגניסטן בישראל'. מלמדת פולקלור ומגדר באקדמיה, מנחה טקסי מעבר ומציירת במילים את עולמם העתיק והנשכח של מרפאי הלב והנפש....

פסוקי הדרך בספר כֹּה אָמְרָה זָאר לְשׁוּסְתֶּרָא מאת צילה זן-בר צור הם מיניאטורות פואטיות המצוירות בשערה רכה אחת שנתלשה מזנב סנאי. אלה הם פסוקי אהבה לחיים, ליקום, לשירה, לטבע, לדומם, לצומח ולחי. ברפרוף כנפי פרפר, משרטטת זן-בר צור פורטרט נשי עדין של מסע אל האהבה וממנה, אל השדות, העצים, הפרחים והציפורים, אל הבית, אל המחצלת, אל הקדרה, אל חומרי הגלם של החיים ושל המוות. ספר זה הוא מסע במעגל הזמן, בחילופי העונות של הלב. הטבע כולו, גרמי השמים, האדמה והמים, חוברים כולם לפואטיקה אקזוטית שבמרכזה עומדת אישה הדוברת אל אהובה. המילים הנאמרות הופכות למילים כתובות ובוראות בכך ספר שירה עתיר יופי נשי עדין ומלא אהבה. צילה זן-בר צור היא משוררת וחוקרת פולקלור במרכז אסיה, זהו ספרה השלישי . ספריה הקודמים: "כותבת במקל כורכום" (2016) ו"אָנָאר בָּאלְחִ'י – שירה סֹופית" (2018). ספרה האחרון, " אָנָאר בָּאלְחִ'י – שירה סֹופית ", זכה בשנת 2019 בפרס אביב. ...

השירים הללו נכתבו כחלק מעדות פואטית של עבודת שָׂדֶה עם הנשים האפגניות שעשיתי במשך כ־15 שנה. הנשים האלה, שחיו בחברה פטריארכלית והיו מוכפפות למשטר הגברי, שוררו את חייהן ואת עולמן. הן היו מיילדות, מרַפאות, מקוננות, עורכות טקסים, מפענחות חלומות, רוחצות מתים, בלָניות, מספרות סיפורים, אורגות שטיחים ועוד. מתוך כאבן של נשים שנכפה עליהן בגיל צעיר (11–12) להינשא לגברים זרים ולעקור לביתם, להרות וללדת כשרבות מהן ורבים מיילודיהן לא שרדו; מתוך ההשתקה ארוכת השנים והאומץ שאזרו לספר על חייהן בראיונות בשאיפה להעביר מסר לדור הנשי הצעיר – מתוך כל אלה נכתב הספר 'שמרי על הקיכלי'. אִשָּׁה צְעִירָה רוֹחֶצֶת בַּחַמָּאם שְׂעָרָהּ הַשָּׁחֹר דָּבֵק בְּגֵוָהּ הַדַּק. אֵדִים עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאַמְבָּט הִיא תּוֹפֶרֶת אֶת עֶרְוָתָהּ בְּחוּט מַכְלֵב הִיא תֵּדַע לִפְרֹם אֶת הַתַּכִּים כְּשֶׁיָּבוֹא זְמַנָּהּ לָלֶדֶת הִיא חוֹצָה מֵי תְּהוֹם בְּכַף רֶגֶל מְצֻלֶּקֶת אֶת כָּל נְהַר הָאָמוּ דַּרְיָה הִיא צוֹלַחַת שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָהּ הַרְחֵק מִכָּאן. מָחָר יוֹם חֲתֻנָּתָהּ. צילה זן-בר צור היא משוררת וחוקרת תרבויות במרכז הקודמים, "כותבת במקל כורכום" (2016), "אָנָאר בָּאלְחִ'י – שירה סוּפית" (2018 זכה בשנת 2019 בפרס אביב), "כֹּה אָמְרָה זָאר לְשׁוּסְתֶּרָא – פסוקי דרך" (2020), ו"מחבּרות שׂדה" (2021). ...