ב-1943 פרסם היסטוריון ת´ יאקובסון מחקר, שכותרתו: דמוקרטיה קדומה במסופוטמיה, ועיקרו, שכבר במאה ה-28 לפנה"ס התקיימה בבבל העתיקה צורה ראשונית של דמוקרטיה. רעיון זה נקלט בעולם המדעי, ועד מהרה נטען, שהוא גם נכון גם לגבי התנ"ך והחברה הישראלית המקראית: חוקרי התנ"ך ואשורולוגים נחשבים החל בקויפמן, אולברייט, גורדיס וקרמר, ועד טלמון, גוייטיין, ספייזר ווייסמן, קיבלו עמדה זו, אם כי לא הוכיחו אותה. חוקר המקרא אמנון שפירא מתמודד עם הנחה זו באורח מקורי, מעמיק, מנומק, מרחיב ומקיף בספרו: דמוקרטיה ראשונית במקרא, שאחדים מפרקיו נכתבו בעקבות רצח רבין, לאחר שברחוב הישראלי נשמעה הטענה, שהדת והדמוקרטיה סותרות אהדדי, בעוד שהנחת המחבר הפוכה: הדת הישראלית היא המקור האוניברסלי לרבים מערכי היסוד של הדמוקרטיה החדשה. אכן, הקורא בתנ"ך עשוי לחוש בין דפיו בשוויון האדם שנברא ב"צלם אלוהים"; ברוח החירות הפועמת בו: בעם שיצא ממצרים, ביחסו ההומאני החריג לטובה כלפי עבדים בכלל, וכלפי עבדים בורחים בפרט; הקורא יחוש ב"פמניזם" עתיק, שלפיו כל תפקיד ציבורי שמילא גבר, מילאה גם אישה: אבות ואמהות, שופט ושופטת, מלך ומלכה, נביא ונביאה. הקורא יבחין גם לראשונה, והרבה לפני יוון הדמוקרטית, שבה עדיין לא הופרדו "שלוש הרשויות", מתוארת במקרא "הפרדת הרשויות": המלך אינו מחוקק, אינו כוהן, והוא נתון לביקורת ולגילויי אופוזיציה מתמידים, ויכול הנביא, או העם, אף להסירו מכס מלכותו אם סטה מדרך הישר. יתרה מזאת: השופט (ה"פדרלי) עדיף על פני המלך הכוחני והריכוזי. נושאים אלה ואחרים עמדו בפני החוקר, בבואו לחלץ מן המקור המקראי את ניצני הדמוקרטיה הראשונית, אשר התוותה בין השאר את דרכם של עורכי המקרא. אמנון שפירא הוא חבר קיבוץ טירת צבי, מורה וחוקר באוניברסיטת בר-אילן, ובמרכז האוניברסיטאי באריאל....

"אנרכיזם" יהודי דתי: האם קידשה הדת היהודית את השלטון המדיני? עיון פָּנוֹרָמִי בגִלגולו של רעיון, מימי המקרא וחז"ל, דרך אברבנאל ועד העת החדשה (הקדים מבוא: שלום רוזנברג, האוניברסיטה העברית). במסורת היהודית, מהתנ"ך ועד ימינו, קיים זרם מרכזי התומך במלך ובמלוכה. אבל, קיים בצידו גם רעיון מרכזי מנוגד, שלפיו, אלוהים מעדיף את השופט על המלך, את האדם על השליט, ואת הקהילה על פני המדינה. מכאן הביטוי: אנ-ארכיאה, ללא השליט (ולא נגדו), לפיו, יש עדיפות לקהילה ולפדרציה, ולא למדינה הריכוזית. הרעיון, המיוחס ללורד אקטון באנגליה, לפיו "הכוח משחית", יסודו אפוא במסורת היהודית. המחבר מנתח בשיטתיות טקסטים מכל מקורות היהדות: מהתנ"ך והתלמוד, דרך פילוסופיה יהודית קלאסית של ימי הביניים, ועד הגות יהודית חדשה; מרש"ר הירש, הראי"ה קוק והגרי"ד סולובייצ'יק, ועד הרבנים אשלג, עמיאל ושג"ר. אמנון שפירא הוא פרופסור לתנ"ך ולמחשבת היהדות במחלקה למורשת ישראל, חבר קיבוץ טירת צבי (ולשעבר, מזכ"ל "בני-עקיבא"). ספרו הקודם, שהוא מעין חלק א' של ספרו הנוכחי: "דמוקרטיה ראשונית במקרא (יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים)"; (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2009). וזנברג, האוניברסיטה העברית....

מהי "מהפכה"? לפני כ-150 שנה התגלו שרידי תרבויות עתיקות במזרח הקרוב, במסופוטמיה ובמצרים, ומחקרים היסטוריים משווים בינן להין המסופ0ר בתנ"ך מאברהם אבינו ועד עזרא הסופר. כאשר המחקר מצביע על תופעה דתית או פוליטיצת שהתקיימה בתרבויות העתיקות, אבל בתנ"ך היא מופיעה במגמה מנוגדת - הוגרה זו כ"מהפכה". מהו אופי החיבור? החיבור הוא מחקרי, בהתבססו על המחקר ועל מקורות מדעיים מובהקים: והוא תורני , בהסתמכו על התנ"ך , על החז"ל,ועל הגות רבנית בת-ימנו זו המקבילה למחקר. איך מתיישבת המהפכה עם המסורת? כאשר ר' שמואל חיים לנדאו, מייסד 'הפועל המזרחי' ב-1922, טבע את מטבע הלשון "המרד הקדוש"- הוא אכן התכוון לרעיון המרד. לא נגד התורה, אלא להיפך: נגד ניוונה, ש"אין בית מדרש בלא חידוש". והדרת הראי"ה קוק, רבה הראשי של ארץ-ישראל: "הישן-יתחדש, והחדש-יתקדש". כלומר, החידוש המתמיד- הוא המסורת היהודית במיטבה. מדוע כתבתי את החיבור הזה? גדלתי בציונות דתית של פעם: בבני עקיבא ובקיבוץ דתי, ונשאבתי לרעיון של "תיקון עולם"(פרק 71 בספר). שתי מילים אלה הן תמצית התורה היהדות, ונולדו שלם דירבון רוח האדם והחברה לתיקון מתמיד, כדבר ה' לאברהם"...ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשט." דברים אלה נאמרו לאברקהם וזרעו, אך גם לכל באי העולם:" ונברכו בך כל משפחת האדמה". וזהו תיקון עולם. תודה לפרפ' שמואל אחיטוב מאוטיברסיטת בן-גוריון, חתן פרס ישראל לחקר המקר, שקרא את החיבור שלפנינו והעיר לי את הערותיו המלומדות, שקיבלתי ברצון. אמנון שפירא \(נולד ב 1935) הוא חבר קיבוץ טירת בצי: היה פרופ' לתנ"ך באוניברסיטאות בר- אילן ואריאל: בין תפקידיו: מזכ"ל תנועת בני עקיבא בישראל ויו"ר 'מעלה',המרכז לציונות דתית....