אקדמיה לתינוקות, ספרו השני בפרוזה של עודד וולקשטיין, מורכב משתי נובלות הקשורות זו בזו בחוט עלילתי דק. הנובלה הראשונה, ארז'בת, מתמקדת במשימת תרגום לא שגרתית. מרצה במכללה מסתבך בקשר חוצה-גבולות עם סטודנט שעקב אחריו, תוך שהוא מתרגם עבורו מכתבים של רוזנת מן המאה ה-16 שנודעה כרוצחת סדרתית. בנובלה השנייה, יסמין, גבר שיוצא עם הוריו המבוגרים לטיול נפרד מהם במפתיע על שפת יער. בשיטוטיו הרדופים הוא נחשף לפליטיה של אקדמיה מסתורית, שנועדה לטפח בכל מחיר את כישרון הציור בקרב ילדים. בעודו מאבד את עצמו בסיפוריהם המחשיכים, מגיחה מבין העצים ילדה שמעולם לא פגש, ותובעת את אבהותו. הספר אקדמיה לתינוקות מאגד שני סיפורים ובהם ילדים המאמצים להם אנשים שלא רצו בהם, המוליכים אותם בנופיהם החרבים של ההורות, האמנות, הניצול וההוראה. הרקמה הלשונית של הספר עשירה, מרובדת, רבת זרועות, ומקיימת יחסים מרתקים עם התרחשויות הצללים המשורטטות באמצעותה....

אב יוצא עם בנו ועם חברו הטוב של הבן לפארק עירוני. הוא בורא עבור הילדים עולם בדיוני, שבתוכו הם מתחקים אחר עקבותיה של ישות מאיימת, המכונה בפיהם “הוא”. אט־אט אובד האב באולם־המראות של משחקיו, ואינו משגיח בצללים המתעבים סביבו: משהו בפארק המחשיך נדרך אל סיפורו - ומשיב לו בדרך שלא תהיה ממנה חזרה.   הסבך הוא ספר הפרוזה הראשון של עודד וולקשטיין, מסאי, מתרגם ועורך.   רוח צד היא סדרה לפרוזה עברית, המיועדת לספרים שחורגים מהנתיבים המוכרים של הספרות העברית העכשווית. בסדרה רואים אור ספרים של סופרות וסופרים שנחשפים לראשונה ככאלה, יחד עם סופרים וסופרות שפרסומים קודמים כבר יצרו להם קהל קוראים נאמן. הסדרה היא פרי שיתוף פעולה בין "מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית" באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, לבין הוצאת הספרים כנרת, זמורה, דביר. עורכי הסדרה: יגאל שוורץ, דקל שי שחורי ומוריה דיין קודיש....

נקרא את זה פעם אחת או הרבה פעמים, אבל תמיד נקרא את זה מחדש. מילים מכות בנו כל הזמן. ספר שהיה פתוח. דלת הגלריה. קול צפצוף. התגלות. נעשה את זה במשך שעות ארוכות. לפעמים חדר הקריאה יהיה חדר מתים. עשרות מסות קובצו כאן. על רומן ועל שיר, על תערוכה ועל נובלה. לכולם קורא אחד, עודד ווקלשטיין, אוהב קנאי ופורץ סודות. מלאכת הפרשנות החכמה הזו, שאין לעמוד בפניה, חושפת נקודות מגע טמירות לכאורה בין קולותיהם של היוצרים ובין חלל העולם. מבט העל של וולקשטיין פונה ומסתעף ומקהיל, בין השאר, פילוסופים רומנטיים, חוקרי ספרות מהמאה הקודמת, ספרי יסוד של תיאוריה ספרותית ורבנים-פוסקים. לא זו בלבד שאנו מוזמנים להאזין יחד איתו לכל רחשי החיים שמזמנות היצירות, אנו עושים זאת תוך ידיעה שהלשון תמיד תכשיל, ומה שנאמר, תמיד נאמר לשווא. עונג יחיד במינו מזמן הספר הזה. הליכה בקצב בלתי-אחיד בדרכיו המהירות, הצדדיות והבודדות של הפרשן, אל מה שתציע לו היצירה. נשגב, מבוכה, אלם והד, עיניים רואות ועיניים עיוורות. משמרת לילה הוא ספר העיון השני מפרי עטו של ד"ר עודד וולקשטיין, מסאי, מתרגם ועורך. קדם לו "אני אומר לכם שאני מת!" שראה אור בשנה שעברה....

"איך להיכנס ליצירה של פו, איך לבוא אליה מבחוץ מבלי לחתום אותה מבפנים?". במסה זו מזומן אדגר אלן פו למה שנראה כסָפק דו-שיח ספק דו-קרב עם הקורא בהא הידיעה שלו, קורא שאינו מסתפק במרחק הבטוח של דיבור על יצירתו אלא פונה אליו בגוף שני ואף מדבר בשמו. ביחסי האספקלריה הצפופים בין השניים הופך עודד וולקשטיין מפרשנו של פו, גם למשרתו, לאהובו, לקורבנו, לשותפו בגיהינום ולתאוֹם של בדידותו. פו חושף בפניו, בפרוזה ובכתביו האסתטיים, את סודותיה של סדנת העבודה שלו, מנגנוני הייצור והייצוג שבאמצעותם הקים חללים הרמטיים שהוליכו קורא אחר קורא מטה אל מרתפי הקברים. אבל וולקשטיין אינו מסתפק בפענוח המנגנון הטקסטואלי ובגילומו בגופו עד כדי הסתכנות בקבורתו חי. סיפורה האפיסטמולוגי של הפרשנות הוא גם סיפורו של מאבק בין הסופר לפרשן. ברגע מסוים איננו יודעים לבטח מי מהם אחראי לפרטיטורה שלפנינו. נדמה שהקורא מצא פתח יציאה מדופנות הבית החתום. כזוהי המסה אני אומר לכם שאני מת!: יוצאת דופן בכל מובן. ארון הספרים של וולקשטיין מקיף את הספרות הפרשנית על פו ופונה ממנה אל דיונים בתפר שבין הרומנטיקה למודרניזם, אל הספרות הניאו-גותית באמריקה במאה ה-19, אל הנשגב הקאנטיאני, אל הסובייקט הדיכאוני ואל האלביתי. המוטיבים הללו משמשים כתפאורה לעלילת כניסה עקלקלה אל מרתפי הקברים של פו, עלילה המסופרת כווידוי אינטימי של קורא התוהה שמא אין הירידה למעמקי השלד הסיפורי מתגוללת, ככלות הכול, על פני השטח. מלאכת פרשנות נדירה ומכשפת זו היא בראש ובראשונה סיפור אהבה נושן בין שניים, חוב ילדוּת שוולקשטיין מבקש לשווא לפרוע. "מהו הקורא", הוא שואל, "אם לא תשוקה להאריך?"... ספר העיון הראשון של עודד וולקשטיין רושם עוד פרק במפעל חיים נמשך של מסאות, תרגום ועריכה. בין תרגומיו: "הנער האבוד" מאת תומס וולף (זיקית, 2013); "מצב ביש וסיפורי אימה אחרים" מאת אדגר אלן פו (פרדס, 2010)....

צל שלובש צורה אנושית למחצה בירכתי חנות צעצועים; פגישה מקרית עם חבר ילדות המעלה את זיכרו של לילה שאחריו החברות לא היתה אפשרית עוד; נעימה זרה שהתגנבה אי-אז לצליל קולה של סבתא, ורישומה מרעיל בהדרגה את חייו של הנכד שבגר; שאון עצם נשברת המגיח מאי-שם בעיצומו של משחק תמים עם ילדה. הסיפורים המכונסים ב"מכרסם" מתחוללים באזורי דמדומים של תודעה ועולם. גיבוריהם מאבדים את אחיזתם הרופפת ממילא בחיים שביקשו לספר לעצמם וקולטים בחושיהם המתחדדים נקישות סתומות, רעשי לוואי, כתמים מתפשטים; תולעים רוחשות בשולי התמונה ומכרסמות, ברעב שקט ונחוש, לעבר מרכזה. "מכרסם" הוא ספרו השלישי בפרוזה של עודד וולקשטיין. קדמו לו "הסבך" ו"אקדמיה לתינוקות"....

למרגלות הקיום של כל משפחה, או אדם ואדם (ואפילו האנונימי בעולם) טמונים טרגדיה, קומדיה, פארסה, סאטירה, סוד שיש לגלות וחטא שיש להסתיר. סיפורים משפחתיים נפרשים ומתפתלים בצורות מרובות, א-סימטריות ומולטי-טונאליות. במילים אחרות: אי אפשר לתפוס את החיים, אין דרך ללכוד את הזמן ולחוות את החיים בקו עבה-ישר. עודד וולקשטיין מארח את פסטיבל החיים, את יסודות הבדיון, ביצירה ההופכת אותנו, הקוראים, לבלשים של ממש. כמה דמויות, פרק אחרון בספר ישן ולא ידוע מאת אגתה כריסטי, אסון משפחתי מעורפל, סבתא מעורערת ופסיכיאטר המנסה להביא אותה אל גני העדן המלאכותיים ולאזן אותה באמצעות כימיקלים. הטקסט מגיב למאורעות, הנובלה היא זיקית המשנה צורות, הפרוזה נמסרת כמונולוג, במכתב, כמחזה ואפילו על גבי סיכומי פגישות רפואיות. במן הקריאה אנו מדלגים בין סוגות, רגיסטרים, מחוות ופעלולים, משלבים ותבונות נרכשות. ובקצה המיומנות הבלשית שלנו אפשר להרגיש, או להיות לרגע, ארקול פוארו. הכול אפשרי באמצעות השימוש היחיד במינו בשפה. זו יוצרת הבעה שנערמת כבניין, וממנו אפשר להקשיב למה שנמצא מעבר לגבעת המציאות שלנו....