“ייחודו של שלום רצבי כמשורר נובע מכמה היבטים. הראשון, נקשר בהיבט הביוגרפי-תרבותי; עצם יניקתו מעולם תרבותי עשיר, הן מהתרבות הדתית, שאותה ספג בהיותו תלמיד ישיבה, והן מהתרבות העברית והמערבית, הרחיבה את גבולות יצירתו והעניקה לה גבְהות ועמקות. השני, נובע מיחסו הדיאלקטי המתמשך למורשת הדתית, אשר גם אם נטש את אורח החיים של תורה ומצווה, המשיך בשיח מורכב עימה; ביצירתו נמצא ביקורת, תהייה, ושאלה על ערכי יסוד מ”