האם כל זכר הוא גבר? האם כל נקבה היא אשה? זהו ספר על מסע של גילוי מרתק במחוזות העלומים של הזהות המינית. רובנו, גברים ונשים, נולדים עם תחושה ברורה של זהות מינית, וזו מלווה אותנו כל חיינו. אולם אחוז קטן מאיתנו נולד עם מה שנקרא בפי אנשי המקצוע "הפרעת זהות מגדרית", שבה האדם חש חוסר התאמה בין מינו הביולוגי וצורת גופו לבין תחושתו הפנימית - כלומר היותו גבר או אשה. יריב נולד כזכר ביולוגי, אך מגיל צעיר היא חשה לא נוח עם זהותה המינית, לאחר תלאות רבות הוא מצליח לממש את האשה שבישותו, את ריביק. הספר נכתב על-ידי יריב-ריביק ועל-ידי ד"ר זהבה כספי, הפסיכולוגית שליוותה אותה בחלק מהתמודדות זו, וחוותה דרכה את מה שאולי חווה כל אחד מאיתנו: דחייה, חשדנות, מבוכה, סקרנות, ולבסוף קבלה ותמיכה. חוויה זו העשירה את עולמה וחוללה שינוי בתפישתה את מהות האדם ומהות הנשיות. ...

"אוכל בלי לחשוש שלושה כובעים לחבוש. תפקידים מכובדים אחדים יהיו לי עוד מעט: של סבתא, אם ובת..." להיות סבתא זו חוויה מיוחדת. יש אומרים שרק עבורה שווה ללדת ילדים ולטרוח בגידולם... להיות סבתא פירושו להיות פתאום במקום אחר בשרשרת הדורות. פירושו להתמודד אחרת עם החתן (או הכלה), שלפתע הוא גם אבא (או אמא) עם זכויות יתר על הנכד / ה האהוב / ה. פירושו להתמודד עם סבתא נוספת במערכת. לעשות השוואות...ועוד ועוד....

היושבים בחושך הוא ספר ראשון מסוגו בארון ספרי המחקר על המחזאות הישראלית. הוא מציע מבט רחב, בהיר, רגיש ומעמיק על מפעלו הדרמטי של החשוב במחזאי ישראל. המחברת בוחנת את כל סוגי כתיבתו הדרמטית של חנוך לוין - מחזות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהקנון של המחזאות הישראלית, ובצדם מחזות מוכרים ומקובלים פחות - ועומדת על משמעותם, מקומם ומעמדם במכלול כתיבתו. היא מסמנת מסלול התפתחות בכתיבתו, על נקודות המפנה העיקריות שבו, ומציעה הסברים ממצים המביאים בחשבון את הקשרים הרלוונטיים – בעיקר המערכת האומנותית-תרבותית והמערכת החברתית-פוליטית. זהו ספר שמוקדו מחקר המחזה הכתוב של חנוך לוין, על שלל מאפייניו הפואטיים. ואולם כספי מתייחסת למחזות גם כאל הצגות בכוח ו/או בפועל. מחקרה מציעה הערות מאירות עיניים רבות שעניינן ההיבטים התיאטרליים האופייניים למחזותיו של היוצר הגדול. עם זאת, מרכז הכובד של הספר הוא בניסיון לבחון את רכיביה של הזהות האנושית ואת טיבה של החוויה הקיומית החנוך-לוינית. כספי מתמודדת עם המשימה הזאת באמצעות מערך דיון שיטתי ומוקפד, המתקיים בשני מסלולי בחינה ובדיקה, שבמוקדם שני ממדים קוטביים: הממד החברתי תרבותי מכאן, והממד הביולוגי והאקסיסטנציאלי מכאן. מן הדיון הזה עולה הבחנה מרכזית מהותית. כספי קובעת שאמנם הסובייקט של חנוך לוין הוא ייצור שמכוננות החברה והתרבות שבה גדל, אך עם זאת היוצא אינו פוסק מחתירתו לעבר אותו גרעין אנושי שמצוי מחוץ לטריטוריה החברתית-תרבותית ואינו נגיש. לו ניתן היה להגיע אליו, אומרת כספי, הוא היה "נמצא" לפי לוין ביסוד הילדי המצוי דרך קבע בהווייתו של האדם ובגוף בקיומו כבשר ודם, חומר שכיליונו הוא בלתי נמנע. היושבים בחושך הוא חיבור מקורי ומרתק, הפותח אשנבים חדשים למכלול יצירתו של לוין, בהם היבטים שלא נבחנו כלל או נבחנו במידה מועטה בלבד. חשיבותו הוודאית של החיבור הזה נובעת גם, ובעיני בעיקר, מייחודה ומעוצמתה של הפריזמה המחקרית של המחברת, שנקל לזהותה בכל הבחנה, תיאור, פרשנות ומסקנה. זהו ספר שבאה בו לידי ביטוי מזיגה נדירה של אינטלקט מושחז, העושה שימוש מושכל בגישות ותובנות שפותחו בביקורת המערבית העכשווית, ושל התמודדות רגשית, אמיצה וגלוית עיניים עם "חומרי הקיום" הקשים ביותר, שהיו "חומרי העבודה" של לוין: דם, קשרי דם, זיעה, דמעות, שתן, צואה, מוות, מחלות, חלומות, אשליות, וגעגועים. יגאל שוורץ בשיתוף : אוניברסיטת בן-גוריון ...

יוסף מונדי (1994-1935) היה סופר, פובליציסט, מחזאי ובמאי ישראלי אנטי-ממסדי מובהק שיצר משנות ה-60 המוקדמות עד למותו הטרגי מהתקף לב על מדרגות תיאטרון "לה מאמא" בניו יורק ב-5 במאי 1994, בזמן חזרות להצגה "מיסטריה אמריקאית", והוא בן 59 בלבד. הספר הנוכחי הוא ראשון מתוך ארבעה ספרים של מהדורה ביקורתית ומוערת של כל כתבי יוסף מונדי, מחשובי המחזאים של דור המדינה. במבוא לספר נידונים התפתחותו של מונדי כמחזאי, מקורות ההשפעה שלו והשלבים השונים בתהליך התקבלותו. הספר הוא פרי עבודה ארכיונית של איסוף מכלול החומרים הנוגעים לכתיבתו ולהפקותיו; מיון ותיארוך של המחזות והשוואת נוסחים. הספר משרטט לא רק פורטרט ביוגרפי ויצירתי של מונדי, אלא גם משקף דיוקן היסטורי של יוצרי דור המדינה וראשיתו של המודרניזם בדרמה ובתיאטרון בישראל. מבין בין המחזות המופיעים בכרך זה: "חדר ליד הים", "הטפיל", "החופה באדום או התער", "אחיו ל רסקין". ספר זה, לצד שלושה ספרים נוספים שיראו אור בשנים הבאות, הוא פרסום ראשון ומקיף של יצירתו הדרמטית של מונדי, אשר עד כה רובה לא פורסם. פרסום כל כתבי מונדי, אשר הוא בבחינת אירוע משמעותי לכל שוחרי ספרות בכלל וספרות עברית בפרט, עשוי מחד גיסא להביא למחקר ולהוראה אינטנסיביים של יצירתו הענפה, כמו גם לדיון פורה במקומו החשוב בתיאטרון הישראלי של דור המדינה; מאידך גיסא פרסום כתביו מבקש לעודד במאים, מנהלים אומנותיים ומנהלי תיאטרון להעלות לראשונה על הבמה מחזות שטרם זכו לכך, או לחדש העלאת מחזות בביצועים חדשים. העורכות: פרופ' זהבה כספי מלמדת במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מבין פרסומיה: "היושבים בחושך – עולמו הדרמטי של חנוך לוין" (2005); "הנה ימים באים: אפוקליפסה ואתיקה בתאטרון הישראלי" (2013); "צפייה חוזרת: עיון מחודש במחזאות מקור" (עריכה משותפת עם גד קינר) (2013). בשנים 2013-2005 ערכה את "מכאן: כתב העת לספרות ולתרבות ישראלית ויהודית". ד"ר מורן פרי כתבה את עבודת הדוקטורט שלה "יוסף מונדי – מונוגרפיה היסטורית חברתית", בהנחייתה של פרופ' זהבה כספי, במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. בשנים 2007-2005 שימשה חברה ומזכירת המערכת של כתב העת הספרותי והמחקרי לספרות עברית – "מכאן"....

יוסף מונדי (1994-1935) היה סופר, פובליציסט, מחשובי המחזאים של דור המדינה ובמאי ישראלי אנטי-ממסדי מובהק. מונדי החל ליצור משנות ה-60 המוקדמות עד למותו הטרגי מהתקף לב על מדרגות תיאטרון "לה מאמא" בניו יורק ב-5 במאי 1994, בזמן החזרות להצגה "מיסטריה אמריקאית", והוא בן 59 בלבד. הספר הנוכחי הוא השלישי והאחרון במהדורה ביקורתית ומוערת של כל כתבי יוסף מונדי. כרך א' ראה אור בשנת 2018 והוקדש למחזותיו המוקדמים, רובם ברוח תיאטרון האבסורד; כרך ב' ראה אור בשנת 2022 וכלל את מחזותיו הפוליטיים, והכרך הנוכחי מוקדש למחזותיו המאוחרים, ולראשונה גם לכתיבתו בפרוזה. בכרך זה נוכחים יסודות ביוגרפיים גלויים יותר מאשר בקודמיו, ובה-בעת גם ריבוי ושכלול של היבטים תיאטרוניים ומטא-תיאטרוניים. בין המחזות המפורסמים בכרך זה: "סוגרים את הלילה", "לילות פרנקפורט העליזים" ו"מיסטריה אמריקאית"; ובפרוזה: "יומן נוכחות" ו"השיבה לשום מקום". כמו שאר הכרכים, גם כרך זה הוא פרי עבודה ארכיונית של איסוף מכלול החומרים הנוגעים לכתיבתו ולהפקותיו; מיון ותיארוך של המחזות והשוואת נוסחים. כרכי מונדי לא רק משרטטים פורטרט ביוגרפי ויצירתי של המחזאי, הסופר והבמאי יוסף מונדי, אלא גם משקפים דיוקן היסטורי של יוצרי דור המדינה וראשיתו של המודרניזם בדרמה ובתיאטרון בישראל. העורכות: פרופ' זהבה כספי – המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מבין פרסומיה: "היושבים בחושך – עולמו הדרמטי של חנוך לוין" (2005); "הנה ימים באים: אפוקליפסה ואתיקה בתאטרון הישראלי" (2013); "צפייה חוזרת: עיון מחודש במחזאות מקור" (עריכה משותפת עם פרופ' גד קינר) (2013). בשנים 2013-2005 ערכה את "מכאן: כתב העת לספרות ולתרבות ישראלית ויהודית". ד"ר מורן פרי – חוקרת ספרות ותיאטרון – כתבה את עבודת הדוקטורט שלה, "יוסף מונדי – מונוגרפיה היסטורית חברתית", בהנחייתה של פרופ' זהבה כספי במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. בשנים 2007-2005 שימשה חברה ומזכירת המערכת של כתב העת הספרותי והמחקרי לספרות עברית – "מכאן". כיום היא מרצה ומדריכה פדגוגית במכללת סמינר הקיבוצים. מבין פרסומיה: "מרוח לרווח בפרשת האלמנה מדימונה"; קובץ מאמרים בעריכתה (בשיתוף עם ד"ר ננה אריאל): "המעורר: הרפתקת דפוס". שותפה בפרויקט הדיגיטציה של כתב העת "המעורר"....

יוסף מונדי (1994-1935) היה סופר, פובליציסט, מחזאי ובמאי ישראלי אנטי-ממסדי מובהק אשר יצר החל משנות ה-60 המוקדמות עד למותו הטרגי מהתקף לב על מדרגות תיאטרון "לה מאמא" בניו יורק ב-5 במאי 1994, בזמן חזרות להצגה "מיסטריה אמריקאית", והוא בן 59 בלבד. הספר הנוכחי הוא השני מתוך שלושה ספרים של מהדורה ביקורתית ומוערת של כל כתבי יוסף מונדי, מחשובי המחזאים של דור המדינה. כרך א ראה אור בשנת 2018. הכרך הנוכחי מוקדש למחזות הפוליטיים של מונדי, בהם המחזה הידוע ביותר שלו, "זה מסתובב", שהוצג בארץ ובעולם כ-3000 פעמים. כמו כל שאר הכרכים, גם כרך זה הוא פרי עבודה ארכיונית של איסוף מכלול החומרים הנוגעים לכתיבתו ולהפקותיו; מיון ותיארוך של המחזות והשוואת נוסחים. הספר לא רק משרטט פורטרט ביוגרפי ויצירתי בתקופה המרכזית של כתיבתו של מונדי, אלא גם משקף דיוקן היסטורי של יוצרי דור המדינה וראשיתו של המודרניזם בדרמה ובתיאטרון בישראל. בין המחזות המפורסמים המופיעים בכרך זה, בנוסף ל"זה מסתובב", נמנים "מושל יריחו ו"המשיח". העורכות: פרופ' זהבה כספי – המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. מבין פרסומיה: "היושבים בחושך – עולמו הדרמטי של חנוך לוין" (2005); "הנה ימים באים: אפוקליפסה ואתיקה בתאטרון הישראלי" (2013); "צפייה חוזרת: עיון מחודש במחזאות מקור" (עריכה משותפת עם גד קינר) (2013). בשנים 2013-2005 ערכה את "מכאן: כתב העת לספרות ולתרבות ישראלית ויהודית". ד"ר מורן פרי כתבה את עבודת הדוקטורט שלה "יוסף מונדי – מונוגרפיה היסטורית חברתית", בהנחייתה של פרופ' זהבה כספי, במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. בשנים 2007-2005 שימשה חברה ומזכירת המערכת של כתב העת הספרותי והמחקרי לספרות עברית – "מכאן". כיום, מרצה ומדריכה פדגוגית במכללת סמינר הקיבוצים. בין פרסומיה: "מרוח לרווח בפרשת האלמנה מדימונה"; קובץ מאמרים בעריכתה (בשיתוף עם ד"ר ננה אריאל): "המעורר: הרפתקת דפוס". שותפה בפרויקט הדיגיטציה של כתב העת "המעורר"....

כרך י' של כתב העת מכאן מציע קריאות פסיכואנליטיות ומגדריות בטקסטים מהספרות העברית וכן מהתיאטרון והקולנוע הישראליים. המאמרים בגיליון כוללים קריאות פסיכואנליטיות ומגדריות ביצירות מז'אנרים שונים: מעין הראל בוחנת את השפעתה של לאה גולדברג על המשוררים עמיחי, ט' כרמי וריבנר, כפי שהיא משתקפת בשירי הספד שכתבו לאחר מותה, ובכך קוראת תגר על התזה הדורית האדיפלית הרווחת בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית; רז יוסף מנתח את המבנה הנפשי המלנכולי העומד בבסיס חווית ההגירה של המזרחים. דרך דיון בשני סרטים מראה יוסף כיצד מתפקדים הסרטים הללו כ"פנטזיות של אבדן" שדרכן מנסים בני הדור השני המזרחי "לפתור" את האניגמה של מקור המלנכוליה שלהם ושל הוריהם. פנינה שירב מתחקה אחר סוד העריות בסיפורת פרי עטן של רות אלמוג, איריס לעאל ולאה איני. שירב מאתרת את אופני הייצוג השונים של ההתמודדות עם הטראומה ופריצת הטאבו ומצביעה על הקושי בשחזור נרטיבי של הזיכרון הטראומטי ובהמללתו. שולמית לב-אלג'ם מחפשת אחר הכתם העיוור הנסתר מפני ההוגים העוסקים בעלילת האמהות והבנות, ודרך חיפוש תיאורטי מציעה ניתוח מאיר עיניים של המחזות של מרים קייני; ניצה קרן מתחקה אחר רישומה של המסורת הפמיניסטית-הגוֹתית ביצירותיהן של עמליה כהנא-כרמון, חנה בת שחר וסביון ליברכט. בהקשר זה רואה אור לראשונה בעברית מאמר מאת הפסיכואנליטיקנית מישל מונטרלה. מונטרלה היא תיאורטיקנית מרכזית של מגדר ומיניות, אשר למרות תרומתה רבת החשיבות לתיאוריה הפסיכואנליטית, ולזו הלאקניאנית בפרט, נותרה בצִלם של לאקאן וקריסטבה. הפרק "מחקרים על הנשיות" מציע גישה חדשה להבנת המיניות הנשית, המשלבת בין התיאוריות המנוגדות של פרויד ושל ארנסט ג'ונס. "מחקרים על הנשיות" רואה אור בתרגומו של נועם ברוך ובלוויית מבוא מאיר עיניים מאת דינה חרובי, הבוחן את החידושים של התיאוריה של מונטרלה על רקע השיח הפסיכואנליטי-הפמיניסטי. למבוא מצורף ראיון עם שירלי שרון-זיסר, המתמחה בהגותה של מונטרלה. בנוסף למאמרים הללו מציג מכאן י' חטיבה העוסקת במשוררת ובסופרת הילדים נורית זרחי. אילנה אלקד-להמן בוחנת את מקומן של האמנות, האמהות והילדוּת ביצירתה של זרחי ואת ההתפתחויות שחלו ביצירתה; חן שטרס בוחנת את שורשי היצירה של נורית זרחי ואת עמדתה ככותבת שהיא גם קוראת אדוקה, דרך קובץ מסות פרי עטה, "מחשבות מיותרות של גברת". את הגיליון חותם ריאיון עם נורית זרחי, מהמשוררות החשובות בדורנו וסופרת מקורית הכותבת לילדים ולמבוגרים. מאמרים נוספים עוסקים בתחומים מגוונים: גלעד מורג בוחן את הפרספקטיבה הפוליטית המנחה את הרומן "הכלה המשחררת" של א"ב יהושע ואת הסירוב לקבל את הדחייה המוחלטת של תפיסות מהותניות של זהות לאומית; דרור אידר מנתח את הרומן "עקיבא" מאת מאיר להמן. דרך בחינת העיבוד של להמן לסיפור ר' עקיבא דן אידר בתמורות שחלו בשיח היהודי-אורתודוקסי של המאה ה-19 בגרמניה; מאמרו של דניאל אביצור מזמין את הקורא למסע פענוח של הרומן "ברנהרט" ליואל הופמן, שבסיומו אנו מגלים כי בניגוד למה שחשבנו, מדובר בסיפור עם עלילה, דמויות מתפתחות, מפנה דרמטי ורקע היסטורי מובחן. מכאן י' מצטרף לשורת גיליונות מכאן, כתב-עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית שרואה אור משנת 2000. בין הגיליונות ניתן למצוא כרך מיוחד שעוסק ביצירתו של אהרן אפלפלד וגיליון שיוחד לתיאטרון הישראלי. ...