“היתה לי דודה שהיתה מודעת ביותר לאיכות. כל פעם שהיא רצתה לקנות שמלה היא היתה הופכת אותה ובודקת את התפרים. התפרים – לפי הדודה שלי – הם החשובים. לא השמלה. "כל הטפשות האלה" היא היתה אומרת בבוז "חושבות ששמלה יפה בחנות תישאר יפה גם בבית, אם התפרים שלה עקומים או אם תפרו אותה מחוט לא איכותי" התפרים בספר הזה לא היו עוברים את בקרת האיכות של דודתי. הם גסים ולא אחידים והסיפור נפרם בקצוות.
ואן שואו הוא (מופ”
