“אז קראתי אותו פעמיים, בכל אחת פעמים קראתי בשטף. כלומר, במסגרת יום אחד. אהבתי את הספר. מאוד. צחקתי ממנו. אבל כשמצליחים לחדור דרך השכבות, הספר הזה קשה. הרגשות שלי היו חלוקים לגבי מורגן, מן הסתם בערך כמו שסם מתאר. (חוץ מהעובדה שאני מכורה ברמה קשה לסדרה מרלין ולשחקן קולין מורגן.) אז לא ממש ידעתי באיזה צד לבחור בכל הסיפור. מצטערת על הבלבול. אני אשתדל להמשיך באותו קו. בהרבה חלקים מהספר הרגשתי על סף”

“אצל סופרים מסוימים היכולת הורבאלית, השנינות וחוש ההומור (שהם כישורים מאוד מושכים בפני עצמם) הופכים להיות הסיפור עצמו,במקום להיות 'כלי כתיבה'. גם קובץ הסיפורים הזה לוקה, לדעתי, לפעמים, בלהטוטנות יתר, אבל, מתחת לפעלולים, מסתתרים, לרוב, סיפורים טובים עם אמירה אמיתית. (ולא שאמירה אמיתית היא בעיני ערובה לספר מוצלח, אבל במקרה הזה- כן). מה עוד? זהו קובץ סיפורים לא אחיד ברמתו (ואני לא מכירה אף קובץ”

“נתקלתי בספר הזה באחד הדוכנים בשבוע הספר. קראתי את "המאחורה", רפרפתי פה ושם, ראתי איזה קטע אקראי, ו... השפה היתה כל כך מיוחדת שהסתקרנתי והחלטתי שאני חייבת לקרוא את הספר הזה. אבל בסופו של דבר, אחרי שהשגתי אותו, ממש התאכזבתי. לא, לא מהשפה, השפה באמת היתה מיוחדת – שנונה, חריפה, צינית, מצחיקה – מה שתרצו. אבל המשפטים היו כל כך מפותלים ומתוחכמים, שכבר היה ממש מייגע לקרוא אותם, אפילו בשביל חפרנית-לא”

“אז קראתי אותו פעמיים, בכל אחת פעמים קראתי בשטף. כלומר, במסגרת יום אחד. אהבתי את הספר. מאוד. צחקתי ממנו. אבל כשמצליחים לחדור דרך השכבות, הספר הזה קשה. הרגשות שלי היו חלוקים לגבי מורגן, מן הסתם בערך כמו שסם מתאר. (חוץ מהעובדה שאני מכורה ברמה קשה לסדרה מרלין ולשחקן קולין מורגן.) אז לא ממש ידעתי באיזה צד לבחור בכל הסיפור. מצטערת על הבלבול. אני אשתדל להמשיך באותו קו. בהרבה חלקים מהספר הרגשתי על סף”

“אצל סופרים מסוימים היכולת הורבאלית, השנינות וחוש ההומור (שהם כישורים מאוד מושכים בפני עצמם) הופכים להיות הסיפור עצמו,במקום להיות 'כלי כתיבה'. גם קובץ הסיפורים הזה לוקה, לדעתי, לפעמים, בלהטוטנות יתר, אבל, מתחת לפעלולים, מסתתרים, לרוב, סיפורים טובים עם אמירה אמיתית. (ולא שאמירה אמיתית היא בעיני ערובה לספר מוצלח, אבל במקרה הזה- כן). מה עוד? זהו קובץ סיפורים לא אחיד ברמתו (ואני לא מכירה אף קובץ”

“נתקלתי בספר הזה באחד הדוכנים בשבוע הספר. קראתי את "המאחורה", רפרפתי פה ושם, ראתי איזה קטע אקראי, ו... השפה היתה כל כך מיוחדת שהסתקרנתי והחלטתי שאני חייבת לקרוא את הספר הזה. אבל בסופו של דבר, אחרי שהשגתי אותו, ממש התאכזבתי. לא, לא מהשפה, השפה באמת היתה מיוחדת – שנונה, חריפה, צינית, מצחיקה – מה שתרצו. אבל המשפטים היו כל כך מפותלים ומתוחכמים, שכבר היה ממש מייגע לקרוא אותם, אפילו בשביל חפרנית-לא”