“נתקלתי בספר הזה באחד הדוכנים בשבוע הספר. קראתי את "המאחורה", רפרפתי פה ושם, ראתי איזה קטע אקראי, ו... השפה היתה כל כך מיוחדת שהסתקרנתי והחלטתי שאני חייבת לקרוא את הספר הזה.
אבל בסופו של דבר, אחרי שהשגתי אותו, ממש התאכזבתי.
לא, לא מהשפה, השפה באמת היתה מיוחדת – שנונה, חריפה, צינית, מצחיקה – מה שתרצו. אבל המשפטים היו כל כך מפותלים ומתוחכמים, שכבר היה ממש מייגע לקרוא אותם, אפילו בשביל חפרנית-לא”